שינה ברגע המיוחל?!
בבוקרו של יום מתן-תורה, מספרת התורה שהשכינה ירדה על הר סיני, טרם הגיעו בני ישראל למקום1. המדרש מספר2 שבאותה שעה, בני ישראל עדיין לא התעוררו משנתם, ו"בא הקדוש-ברוך-הוא ומצאן ישנים.. והיה משה מעורר לישראל".
והדברים תמוהים מאד:
איך קרה שמשה נדרש להעיר את בני ישראל כדי שיבואו לקבל את התורה? הרי בני ישראל ציפו בכיליון עיניים לרגע הגדול, בו ה' יעניק להם את התורה הקדושה. מרוב התרגשות וציפייה, הם אפילו ספרו את הימים שנותרו לקבלת התורה3. אם כן, איך קרה שדווקא בבוא הרגע המיוחל, ישנו בני ישראל ואיחרו לקום?
שעת שחרור והתעלות
אלא שאכן, השינה של בני ישראל באותו יום נשגב, לא נבעה מזלזול בקבלת התורה חס-ושלום. להיפך, הם ייחסו חשיבות עצומה לרגע זה וציפו לו בדריכות. לכן, ביקשו בני ישראל להתכונן למעמד הגדול בדרך הטובה והראויה ביותר.
בני ישראל בחרו בשינה כהכנה מתאימה. השינה איננה רק תהליך גופני, אלא זמן בו הנשמה משתחררת ממגבלות הגוף ומתעלה לעולמות רוחניים. כאשר הגוף ישן, מקבלת הנשמה הארות רוחניות נעלות, ומשיגה השגות עליונות של קדושה4.
לכן, חשבו בני ישראל כי ההכנה המתאימה ביותר לגילוי האלוקות העצום בקבלת התורה, היא התעלות הנשמה בעת שהגוף יָשֵׁן.
כוונה רצויה, מעשה שגוי
אולם, למרות כוונתם הרצויה, לאמיתו של דבר לא הייתה זו ההכנה הנכונה. לכן העיר אותם משה רבינו משנתם, מאחר ולמעשה – שינה איננה הכנה נכונה לקבלת התורה.
כאשר הנשמה משתחררת ממגבלות הגוף בעת השינה, היא אכן זוכה להתעלות גדולה. אך התורה ניתנה כדי לפעול דווקא בתוך העולם ומגבלותיו, דווקא כשהנשמה נמצאת בגוף5. התורה הקדושה ירדה לעולם על מנת לחולל שינוי והתעלות בעולם עצמו ולא ליצור ניתוק בין בני ישראל לעולם.