חינוך מפעים
יעקב אבינו מגיע לחרן, ארץ זרה, כשהוא עני חסר כל1, ושם הוא רועה את צאן לבן, אחיה של רבקה אמו.
בתחילה, יעקב חשב שבבית לבן ומשפחתו הוא יזכה לסיוע ותמיכה, אך עד מהרה התברר לו שהדוד לא יקל עליו את השהיה בארץ הנוכרייה, אלא להיפך. לבן רימה אותו פעם אחר פעם, ושוב-ושוב התחמק מלתת ליעקב את המגיע לו לפי ההסכמים ביניהם.
בנוסף לכך, העבודה עצמה הייתה קשה מאד, ודרשה כוחות רבים ויגיעה רבה. כך הגדיר זאת יעקב אבינו בעצמו, כשאמר בכאב ובצער רב2: "ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותדד שנתי מעיני".
אולם, המכשולים הרבים והקשיים העצומים, לא מנעו ממנו להצליח. הוא נשא נשים והקים משפחה מפוארת. ואף חינך את ילדיו שנולדו בחרן, בחינוך יהודי מלא, מבלי שיושפעו מהנוכרים שמסביבם.
ואי אפשר שלא לתהות: מהו סוד ההצלחה? איך הצליח יעקב בחינוך בניו – נגד כל הסיכויים?
הצלחה מושלמת
התמיהה גודלת, אם מנסים להשוות בין בניו של יעקב לבניהם של אברהם ויצחק3:
אברהם גידל את בניו כשהוא יושב במקומו, עשיר בכסף וברכוש, והסביבה בה הוא חי מוכרת לו משכבר הימים. ועם זאת, אחד משני בניו, ישמעאל, לא ספג את החינוך הטהור של בית אברהם.
גם יצחק אבינו ישב בארץ ישראל והיה עשיר. ובכל זאת, הצליח לחנך ולהעמיד בקרן אורה רק את אחד משני בניו, יעקב, בעוד שעשיו פרק עול ופונה לעבודה-זרה.
דווקא יעקב אבינו, שכאמור חווה קשיים גדולים שסיכנו את חינוך ילדיו, הצליח בחינוכם בצורה מושלמת, וכל שנים-עשר בניו התחנכו על ברכי היהדות, וספגו את דרך התורה והמצוות.
ביטחון – למרות הקשיים
חכמי ישראל מסבירים4 כי ההצלחה המפעימה של יעקב בחינוך ילדיו, הייתה בזכות הביטחון המלא והמוחלט שבטח בקדוש-ברוך-הוא. יעקב אבינו מלכתחילה לא תיכנן להסתמך על סביבתו ומכריו, אלא האמין בקדוש-ברוך-הוא בלב שלם – וסמך רק על עזרתו.
לכן, למרות שיעקב חי בארץ נֵכָר, מוקף ברשעים שלא מתנהגים בדרך התורה, הביטחון והאמונה בקדוש-ברוך-הוא, על אף כל הקשיים, הועילו לו לחנך את כל ילדיו בחינוך ראוי.
יעקב ובניו מוכיחים כאלף עדים, על כך שהצלחה בחינוך הילדים לא תלויה כלל בעושר ובממון, אלא רק ברמת האמונה והביטחון בה'. נתחזק באמונה וביטחון, וכך נצליח לחנך את צאצאינו לא להיטמע בין אומות העולם, ואף לא ללמוד ממנהגיהם הזרים – ולהיות יהודים נאמנים לדרך התורה.