דרשה
לשבת

למה נכפל הראשון?

בפרשתנו מדובר על חג הסוכות: “… בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת… בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה', בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ"¹. שלושה פסוקים לאחר מכן, נאמר שוב: “אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן".

ונשאלת השאלה:

האם אין כאן כפילות מיותרת? מה חידשה התורה בפסוקים האחרונים, לאחר שכבר נאמר שהיום הראשון והיום השמיני של חג הסוכות יהיו ימים טובים האסורים במלאכה?

כשפנויים לחגוג שבעה ימים

ההסבר לכך הוא, שהפסוקים האחרונים באים לענות על שאלה נסתרת. ה’רגל’ שקודם לחג-הסוכות הוא חג השבועות. בשונה מחג-הסוכות שנחגג במשך שמונה ימים ברוב פאר והדר, חג השבועות נחגג יום אחד בלבד. מדוע שלא יחוגו ישראל גם את חג השבועות שמונה ימים, כפי שחוגגים את חג הסוכות?

עונה התורה: “אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי… תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים". בניגוד לחג השבועות, את חג הסוכות חוגגים שמונה ימים, כי "בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה'".

כלומר:

חג השבועות הוא חג “בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים”² - ההתחלה של איסוף הפירות והתבואות. וכיון שישראל טרודים באסיף, התורה לא הטריחה אותם לעלות לירושלים ולחגוג שמונה ימים. ואילו חג הסוכות נחגג על סיום אסיפת התבואות, זה הזמן בו ישראל נחים מעבודתם, ושמחים ומודים לה’ על התבואה שנאספה במהלך הקיץ, ובעונה זו הם פנויים לעלות לירושלים ולשמוח בה שמונה ימים.

רמז לשנות החיים

לחג הסוכות, ישנם שני טעמים. אחד לזכר העבר - “לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"³. והשני על ההווה - “בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה'", השמחה וההודיה על אסיפת התבואות, וזה גם הטעם לנטילת ‘ארבעת המינים’.

על דרך הרמז, ימי חג-הסוכות הם כנגד שנותיו של האדם. “יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה”⁴. כל יום מימי החג, רומז לעשור אחר בחייו של האדם. היום-טוב הראשון של חג הסוכות, רומז לשנים הראשונות בחייו של האדם, בהן אין הוא טרוד בפרנסה - ולכן הוא יכול לשבות ממלאכה.

“וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים"⁵ - הפסוק רומז על כך שבתחילת חייו של האדם, אין הקדוש-ברוך-הוא מונע ממנו דבר. הוא יפה כ”פרי עץ הדר”, נחמד למראה כ”כפות תמרים”, אוכל ומשמין כ”ענף עץ עבות”, וזוכה לעֲרֵבוּת בחייו ובארצו - כ’ערבות עלי נחל’.

וכאן מלמדת אותנו התורה, שעלינו לקחת את כל השפע הזה שהרעיף עלינו הקדוש-ברוך-הוא, ולהשתמש בו כדי לעבוד את ה’ ולהודות לו ולשַבחו - “וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".

1. ויקרא, פרק כ”ג, פסוקים ל”ד-ל”ו. ↩

2. שמות, פרק ל”ד, פסוק כ”ב. ↩

3. פרק כ”ג, פסוק מ”ג. ↩

4. תהילים, פרק צ’, פסוק י’. ↩

5. פרק כ”ג, פסוק מ’. ↩