למה שינה משה מדבר ה'?
פרשתנו עוסקת בהרחבה בנושא מלחמת מדיין.
הרקע למלחמה זו, הוא שורה של צעדים מצד מדיין, שנועדו לפגוע בבני ישראל. תחילה היו התייעצות של בלק מלך מואב עם זקני מדיין כיצד להשמיד את בני ישראל, חלילה1. הניסיון הראשון היה על-ידי קללות שיאבדו את בני ישראל מן העולם. למזימה גוייס בלעם בן בעור, אך הקדוש-ברוך-הוא מנע ממנו לקלל – ואילץ אותו דווקא לברך.
לאחר מכן, נשלחו בנות מדיין להחטיא את בני ישראל. הפעם אכן נגרמה פגיעה ממשית, כאשר בני ישראל התפתו וחטאו, וכעונש באה עליהם מגיפה בה נספו עשרים וארבעה אלף איש.
בעקבות האירועים הללו, הורה הקדוש-ברוך-הוא לצאת למלחמה במדיין כנקמה על מעשיהם הרעים, ואמר למשה: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים". ואכן, משה רבינו פנה מיד אל בני ישראל, ואמר2: "החלצו מאתכם אנשים לצבא, ויהיו על מדיין לתת נקמת ה' במדיין".
ויש לדייק בשינוי הלשונות: בעוד שבדברי ה' נאמר שהמלחמה היא 'נקמת בני ישראל', הרי בדברי משה רבינו היא מתוארת כ'נקמת ה". ונשאלת השאלה: מדוע שינה משה מדברי ה', ובחר להגדיר את המלחמה כ'נקמת ה"?
שתי מזימות מדיניות
כאשר מעיינים במזימות ובמעשי המדיינים כלפי עם ישראל, מבחינים שהיו להם שתי מטרות:
האחת – להרוג את בני ישראל ולהשמידם באופן פיזי. והשנייה – להחטיא את בני ישראל כנגד הקדוש-ברוך-הוא ולהכעיסו, כי 'אלוקיהם של ישראל שונא זימה'3.
הרצון להרוג ולאבד את בני ישראל, מדגיש ומבטא את שנאתם של המדיינים לבני ישראל. ואילו הרצון לגרום לעם ישראל לעבור על רצון אלוקיהם, מדגיש ומבטא שנאתם לקדוש-ברוך-הוא.
לכן, את מלחמת הנקמה במדיין, אכן ניתן לתאר בשתי הגדרות. לגבי רצונם להרוג את העם פיזית, מדובר ב'נקמת בני ישראל'. ואילו לגבי רצונם להכעיס את אלוקי ישראל – מדובר ב'נקמת ה".
מי מכבד את מי
מוסבר על כך בפנימיות התורה, כי "הקב"ה חפץ ומדקדק על כבודן של ישראל יותר מכבודו.. ומשה בהיפך, מדקדק על כבודו של הקדוש-ברוך-הוא יותר מכבודן של ישראל"4.
זו הסיבה לכך שכאשר הקדוש-ברוך-הוא מתאר את מלחמת מדיין, הדגש הוא על 'נקמת בני ישראל', כדי לשמור על כבודם של ישראל. ואילו משה רבינו, מתאר את המלחמה כ'נקמת ה", בעקבות חפצו לשמור על 'כבודו של הקדוש-ברוך-הוא'.