הניסיון העשירי
לקראת סיום פרשתנו, מופיע סיפור עקידת יצחק. הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶה את אברהם: "קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת – את יצחק", ומורה לו להעלות את יצחק על המזבח כקרבן עולה. אברהם אבינו מציית ללא היסוס, וניגש לקיים את הציווי האלוקי ללא דיחוי.
לאחר שאברהם העלה את יצחק בנו על המזבח ונטל בידו את סכין השחיטה, עצרו מיד מלאך ה' והודיע לו שהציווי נועד רק כדי לנסות אותו, ולבחון האם יקיים את הציווי מתוך אמונה בה'. ואברהם המאמין הגדול אכן עמד בניסיון בהצלחה!
ניסיון העקידה הגיע לאחר תשעה ניסיונות קודמים, בהם עמד אברהם אבינו בהצלחה. וחכמינו אומרים1 שהקדוש-ברוך-הוא קיווה וייחל שאברהם אבינו יעמוד בניסיון העקידה. וזאת משום שאם אברהם לא יצליח לעמוד בניסיון הגדול הזה, הניסיון העשירי, יאמרו המקטרגים והמזלזלים כי הדבר מהווה הוכחה שגם עמידתו בתשעת הניסיונות הקודמים היא חסרת ערך. ובלשון התלמוד – יאמרו: "אין ממש בראשונים".
ונשאלת השאלה: אחד הניסיונות הקודמים היה ניסיון 'אור כשדים', כאשר אברהם אבינו הושלך לכבשן האש בגין אמונתו בה'2. אם כן, איך יתכן לטעון כאילו 'אין ממש בראשונים'? האם עמידה כל-כך מעוררת השתאות בתשעה ניסיונות לא מהווה הוכחה לאמונתו האיתנה של אברהם?!
מסירות-נפש משיקולים אישיים
להבנת הדברים, יש לעמוד על מהות המושג 'מסירות נפש':
יתכן מצב, בו אדם מאמין באידיאל מסוים ומתאמץ מאד להפיץ את האמונה הזו, ולשכנע רבים שגם הם יאמינו באמונתו.
כאשר יבקשו מאותו אדם להתכחש לאמונתו ולכפור בה, ייתכן מאוד שימסור את נפשו למות בעד אמונתו ולא יכפור בה, רק בגלל שיקולים אישיים. למשל, ייתכן שאי-הכפירה באמונתו, נובעת מקושי אישי לחיות תוך התכחשות לאידיאל בו הוא מאמין. לחילופין, ייתכן שהוא מוכן למסור את נפשו מתוך רצון לזכות בפרסום בעקבות מעשהו האמיץ, וכך הוויתור שלו על חייו יתרום להפצת האמונה והאידיאל בהם הוא מאמין.
מכאן שמסירות-נפש ונכונות למות עבור אידיאל אמונתי, אינם מהווים בהכרח הוכחה לדביקות מוחלטת באמונה, ולפעמים עומדים מאחוריה מניעים אישיים.
הייחודיות של ניסיון העקידה
עקידת יצחק היא סיפור שונה לחלוטין. הדבר היה במקום שומם, ללא נוכחות צופים מהצד, ולא היה שום סיכוי שהיא תניב תוצאות חיוביות במאמציו המתמשכים של אברהם להפיץ את האמונה בה'. פרט לכך, יצחק הוא היורש של אברהם אבינו, ומי שעתיד להמשיך בהפצת האמונה בדור שאחרי אברהם. לכן ברור, שהקרבתו של יצחק לעולה לא תתרום דבר להפצת האמונה. להיפך, זו תהיה קטיעת המשכיות האמונה בקדוש-ברוך-הוא בכל העולם.
לכן, את ניסיון 'אור כשדים' ודומיו, אכן היה ניתן לייחס לשיקולים אישיים. ודווקא אם אברהם אבינו יעמוד בניסיון העקידה – שאין כל מניעים אישיים שיכולים לגרום לו לעמוד בו – הדבר יוכיח לכל, שדביקותו בקדוש-ברוך-הוא היא מוחלטת ולא נובעת משום שיקולים אישיים שהם.