האמנם 'עולם כמנהגו נוהג'?
בפרשתנו מבטיח הקדוש-ברוך-הוא לבני ישראל שפע של טוב, אם ישמרו את מצוות התורה. ולחילופין, העונשים הצפויים למקרה שלא יזהרו בשמירת המצוות.
חכמים אומרים1, שחלק מהייעודים הטובים המובטחים בפרשה, יתממשו רק עם בוא הגאולה השלימה. כזה הוא, למשל, הייעוד "ועץ השדה יתן פריו". לפי פשוטו, זו ברכה והבטחה לשפע פירות העץ, אם בני ישראל יקיימו את התורה והמצוות. ברובד עמוק יותר, הכוונה היא לכך שבבוא הגאולה יתחוללו שינויים בטבע הבריאה, ואף אילנות סרק יצמיחו פירות. וכדברי חכמים2: "מניין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות, תלמוד-לומר ועץ השדה יתן פריו".
ואולם, הרמב"ם כותב שגם בגאולה לא יהיו שינויים בטבע. ובלשונו: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח ייבטל דבר ממנהגו של עולם או שיהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג"3.
ונשאלת השאלה: איך מתיישבת הפסיקה של הרמב"ם עם דברי חכמים?
בנוסף, הרי תחיית-המתים בימות המשיח, דבר שאותו מונה הרמב"ם בין שלוש-עשרה עיקרי האמונה4, היא בוודאי מאורע ניסי לחלוטין. אם כן, מה פשר הקביעה של הרמב"ם שגם באותם הימים יהיה "העולם כמנהגו", ללא שינוי?
ההיבט ההלכתי של הגאולה
להבהרת הדברים, יש לעמוד על ההיבט ההלכתי של תקופת הגאולה: מדברי הרמב"ם על 'תחיית המתים', ברור שבעיקר הדברים הוא מסכים לדברי חכמים שבביאת המשיח יתרחשו מאורעות ניסיים ושינויים בטבע העולם.
עם זאת, המאפיין ההלכתי של עידן הגאולה הוא, שמדובר בזמן ומצב בו ישנה היכולת לקיים מצוות בצורה מושלמת. בית-המקדש קיים וניתן להקריב בו קורבנות, אומות העולם לא מצירים לישראל, התקיים קיבוץ נדחי ישראל מכל התפוצות, ואין שום דבר שמונע מיישום מלא של כל מצוות ומשפטי התורה.
זהו ההסבר לדברי הרמב"ם שבגאולה לא יתרחשו ניסים. כוונתו לשלב הראשון של ימות המשיח, כאשר העולם ימשיך להתנהל כמנהגו, אלא שיתרחשו ויתגשמו כל הדברים שיאפשרו קיום מושלם של התורה והמצוות.
התקופה השנייה, העל-טבעית
בהמשך, תבוא תקופה שנייה, שתימשך לנצח, בה יתרחשו ניסים ומאורעות על-טבעיים. על תקופה זו, אמרו חכמים שעצי הסרק יצמיחו פירות, וזו גם התקופה שבה תהיה 'תחיית המתים' ועוד ניסים כבירים.
אלה הם פני הדברים מההיבט ההלכתי, אך אם בני ישראל יזכו – יחיש הקדוש-ברוך-הוא את בוא התקופה השנייה של הגאולה, והניסים העל-טבעיים יתרחשו כבר ברגעי הגאולה הראשונים.

