שמות מקוריים וכינויים
כאשר פרעה גזר דין מוות על התינוקות הנולדים לבני ישראל, הוא קרא למיילדות העבריות וציווה עליהן להמית את הזכרים. שמותיהן של המיילדות מפורשים בתורה1: "ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות, אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה..".
ואולם, שמות אלו מבהיר רש"י2, אינם השמות האמיתיים של המיילדות, אלא כינויים שדבקו בהן. שפרה, היא למעשה יוכבד, אמו של משה רבינו. והשם 'שפרה' דבק בה מפני שהייתה "משפרת את הוולד" ומנקה אותו. פועה, היא למעשה מרים. והשם 'פועה' דבק בה מפני שהייתה "פועה ומדברת והוגה לוולד", על מנת להרגיע את התינוק הבוכה3.
האמנם זה הפירוש הפשוט?
בחירתו של רש"י לפרש כך את שמות המיילדות, נראית תמוהה. בעוד שרש"י מעיד על עצמו "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא"4, נדמה שבפירוש זה הוא עושה בדיוק להיפך. התורה אומרת כי שמה של אחת המיילדות הוא "שפרה". ורש"י אומר – לא, שמה היה יוכבד. ושוב, אומר המקרא ששם המיילדת השניה הוא "פועה". ורש"י אומר – לא, שמה היה מרים.
התמיהה גוברת לאור העובדה שבזמן גזירת פרעה להמית את הבנים הנולדים, הייתה מרים רק בת חמש שנים. ברור שקשה מאד להבין שבגיל כל-כך רך, מרים כבר הייתה מיילדת. ועם זאת, רש"י מפרש – "שפרה זו יוכבד" ו"פועה זו מרים".
התפקיד – להשרות רוגע
ההסבר נעוץ בקושי שקיים בהבנה הפשוטה של הפסוק:
מהכתוב מובן שלבני ישראל במצרים היו שתי מיילדות, שפרה ופועה. ואולם, בפסוקים הקודמים למדנו שההתרבות של בני ישראל באותה תקופה הייתה חריגה ויוצאת דופן. "פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד"5, עד כדי כך "שהיו יולדות שישה בכרס אחד"6. כיצד יתכן ששתי מיילדות בלבד השתלטו על ריבוי הלידות החריג שכזה?
התשובה היא שאכן שתי המיילדות לא היו יכולות להשתלט על משימה כזו לבדן, אלא שנשות ישראל לא נזקקו כלל למיילדות, כפי שמעידות המיילדות בדבריהן לפרעה7: "כי חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו". אם כן, תפקידן של המיילדות היה להוות מקור לרוגע עבור נשות ישראל, ביודען שיש גם מיילדות המוכנות למקרה הצורך.
ואולם, גם על מנת להרגיע את רוחן של נשות ישראל, בתקופה של ריבוי לידות עצום כל כך, לא די בשתי מיילדות סתמיות. רק הידיעה שיש שתי נשים צדקניות ומיוחדות המשמשות כמיילדות, היא זו שעשויה להרגיע את רוחן של היולדות.
אלא שלא מצאנו בתורה נשים מפורסמות בצדקתן העונות לשמות "שפרה" ו"פועה". מכך הסיק רש"י שהמיילדות הן יוכבד ומרים, הידועות כצדיקות, ו"שפרה" ו"פועה" היו כינויים שדבקו בהן על שם מעשיהם לשיפור והרגעת היילודים.