למה חיכו 14 שנים?
פרשת כי-תבוא פותחת במִצְוַת ביכורים1, המְצַוָה על מגדלי הפירות לשים לב לפירות הראשונים בעונה, ולהביאם אל בית-המקדש כמנחה לבורא העולם.
לפני פירוט עניינה של המִצְוָה, התורה מקדימה ואומרת: "והיה כי-תבוא אל הארץ.. וירשתה וישבת בה".
מכך למדו חכמי ישראל, שבני ישראל התחייבו במִצְוַת ביכורים רק אחרי שכל השבטים קיבלו את נחלתם בארץ ישראל.
נשאלת השאלה: כיבוש הארץ וחלוקתה לשבטים נמשכו 14 שנים, אך כבר בשנים הראשונות של התהליך, הצליח חלק נכבד משבטי ישראל להתיישב בנחלתו. אם כן, מדוע היה צורך להמתין שנים נוספות, עד שכל שנים-עשר השבטים התנחלו כל אחד במקומו, ורק אז להתחיל לקיים את מִצְוַת ביכורים?
שמחה שלימה – רק ביחד
הסבר הדבר נעוץ במטרה של הבאת הביכורים:
מי שמביא ביכורים, עושה זאת לבטא הוקרה והכרת הטוב לבורא העולם על הפירות המשובחים בהם הוא התברך ומהם הוא נהנה. הוא מודה לקדוש-ברוך-הוא על הטוב המושלם2 שנתן לנו בארץ ישראל, ועל השמחה הרבה שהטובה הזו גורמת לנו, ולכן, מְלוּוָה מִצְוַת ביכורים בדרישה3: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך".
ואולם, הדבר יכול להתממש רק כאשר מביא הביכורים אכן שמח שמחה שלימה, ורואה בעיניו את שלימות הטוב. לכן, כל עוד ישנם חלקים בעם ישראל שעדיין לא הצליחו לסיים את כיבוש אדמתם ולהתיישב בנחלתם, גם אלה שכבר סיימו את התהליך וזוכים לפירות טובים, אינם יכולים לשמוח שמחה שלימה ולהודות על שלימות הטוב, מכיוון שכל עוד אחיהם לא זכו לכך, גם השמחה שלהם לא שלימה.
כעבור 14 שנה מאז הכניסה לארץ, רק כאשר כל בני ישראל התיישבו בנחלתם, השמחה הושלמה – וניתן היה להביא ביכורים לבית-המקדש.
לטפח את האחדות
הדבר מהווה ביטוי לחיבור העמוק שקיים בין כל נשמות ישראל, שכתוצאה ממנו שמחתו של האחד שלימה רק כשהוא יודע שכל כלל ישראל זוכה לשבת בנחלתו בשלווה.
כי אכן, כל בני ישראל הם כגוף אחד שנחלק לאברים רבים, וכאשר יש כאב באיבר בודד, הגוף כולו חש בכך4.
אם כן, מִצְוַת ביכורים מלמדת, כמה אחדות העם חשובה, ועד כמה יש להתאמץ לשמור עליה ולטפח אותה. כך נזכה במהרה לאחדות המושלמת שתהיה עם בוא הגאולה השלימה, ובבואה נביא ביכורים לבית-המקדש השלישי.