למה נבחר האריה כמשל?
בפרשת השבוע מסופר על רצונו של בלק לפגוע בבני ישראל. לצורך זה הוא גייס את בלעם – שהיה ידוע כמי שהיוצא מפיו מתקיים – וביקש ממנו לקלל את בני ישראל.
אולם, הקדוש-ברוך-הוא התגלה אל בלעם והזהיר אותו לבל יהין לקלל את העם. וגם ציווה עליו לומר רק את המילים שישים בפיו.
ואכן, פעם אחר פעם, בלעם ביקש לקלל את בני ישראל, אך מצא את עצמו מברך אותם בברכות מופלאות.
אחד השבחים שאמר בלעם על עם ישראל, היה: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". אומרים על כך חכמינו, כי במילים אלו שיבח בלעם את זריזותם וחריצותם של בני ישראל לקרוא קריאת-שמע מיד בקומם מהשינה, כדברי המדרש1: "עמדו משנתן, עומדים כאריות, חוטפים קריאת-שמע וממליכים להקדוש-ברוך-הוא".
ונשאלת השאלה: למה הזריזות לקרוא קריאת-שמע בבוקר, נמשלה דווקא לאריות? ומדוע מכל החיות בחר בלעם דווקא באריה?
"אין עוד – מציאות – מלבדו"
ההסבר טמון במשמעות הפנימית של הפסוק 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'2 הפותח את קריאת-שמע.
לפי פשוטו, הכוונה היא שה' הוא האלוקים האחד והיחיד ואין א-ל אחר מלבדו.
ולפי תורת החסידות3, כוונת הכתוב למשהו עמוק יותר. המשמעות הפנימית של אחדות ה' היא שמלבד הקדוש-ברוך-הוא בעצמו, אין שום מציאות אחרת שקיימת באמת. שכן, לאמיתו של דבר, כל העולם כולו איננו מציאות נפרדת מהאלוקות אלא הכל בטל מכל וכל לבורא המהווה ומחיה את הבריאה תמיד.
מכאן נגזרת המסקנה שאפשר ורצוי להשתמש בעולם לדברים שבקדושה. עבודת ה' לא דורשת פרישות מהעולם, אלא להיפך – מעודדת ניצול של כל המציאות לדברים שבקדושה. ובכלל זה גם שימוש בטכנולוגיה ושאר ההתפתחויות החדשות, מתוך הנחה שכל העולם וכל אשר בו, נועדו לשמש כאמצעים להפצת דבר ה' וסיוע לדברים שבקדושה.
לא 'להרוג' את העולם
ואת הגישה הזו מבטא הדימוי לאריה:
כל החיות מגיעות אל טרפם, הורגות אותו ולאחר מכן אוכלות את בשרו. ואילו האריה לא מחכה שהטרף ימות, אלא אוכל את טרפו בעודו חי.
דרך זו מאפיינת את הנחת היסוד האמורה: אין צורך 'להרוג' את העולם הזה, ורק אז לעבוד את ה'. להיפך, ניתנה לנו היכולת להשתמש בעולם הזה 'בעודו חי' ולהעלותו לקדושה.
לכן הזריזות לקרוא את קריאת-שמע בבוקר, נמשלה לאריה. שכן, הבנה מעמיקה של אחדות ה' מובילה למסקנה שכדי לעבוד את ה' אין 'להרוג' את העולם ולהיבדל ממנו, אלא יש לנהוג כאריה שאוכל את טרפו בעודו חי – ולנצל את העולם לדברים שבקדושה.