'ערי מקלט' לחיים יהודיים
בפרשת השבוע מדובר על קביעת שלוש ערי מקלט. כאשר יהודי גרם למותו של יהודי אחר בשוגג, הוא נתון בסכנה מפני קרובי משפחתו של ההרוג, שבחמתם עלולים להורגו כנקמה. לכך נקבעו ערים בארץ ישראל ובעבר הירדן, שהיוו מקלט לרוצח בשגגה, שעם כניסתו בשערי הערים הללו, נאסר על בני משפחת ההרוג, 'גואלי הדם', לפגוע בו.
חכמי ישראל בדורות הבאים, הטילו חובה על בתי-הדין ברחבי הארץ, לתקן את הדרכים המובילות לערי המקלט, וכן לתלות שלטים בצמתי הדרכים, על-מנת להקל על ה'הורג בשגגה' להגיע ל'עיר המקלט' בקלות ובמהירות1.
בספר 'שני לוחות הברית' (המכונה 'השל"ה הקדוש') נאמר על-כך2: "התורה מדברת בתחתונים ורומזת בעליונים". כלומר, לצד המשמעות הפשוטה של הדברים כ'ערי מקלט' גשמיות, שיהוו מפלט לרוצח בשגגה, רומזת התורה גם לרובד עמוק ומהותי בחיים היהודיים.
דברי התורה 'קולטים'
כוונת הדברים היא לפתגם התלמודי – "דברי התורה קולטים"3. כלומר, דברי התורה משמשים מקלט בהתמודדות עם היצר הרע, ומקור תמיכה וסיוע במלחמה היום-יומית, ולמעשה בכל התמודדות בחיים.
בימינו, רבים לא מודעים לכוחה של התורה, ולעובדה שהיא מהווה 'אפוד מגן' מפני כל קושי. חוסר המודעות הוא שלא באשמתם אלא בשגגה. מכיוון שכך, יש לסייע לכל אחד ואחד מהם, ולהורות להם את הדרך הטובה והטהורה של תורתנו הקדושה.
בנוסף, כשם שבתי-הדין היו מחויבים לתלות שלטים בצמתים, כדי להקל על מציאת 'ערי המקלט', כך חובה להקים בכל מקום מוקדים של לימוד תורה וקיום מצוות, ולוודא שלא ייעלמו מעיני העוברים ושבים.
לצאת, לחפש ולמצוא
יתר על כן:
יהודי עשוי לשבת בבית-הכנסת ובבית-המדרש ולהיות מוכן לסייע לכל מי שייכנס ללמוד תורה ולקיים מצוות. בכך הוא ירגיע את מצפונו במחשבה שעשה את המוטל עליו בכך שהעמיד את עצמו לרשות כל מי שיבקש עזרה רוחנית.
אך האמת היא, שעלינו להיות 'שלטים חיים' ולא 'שלטים דוממים'. כלומר, בתי-הדין הציבו שלטים שיסמנו את הדרך הנכונה לרוצח בשגגה, אך מאיתנו, בני האדם, נדרש לצאת אל הרחוב לחפש ולמצוא יהודים שזקוקים לעזרה רוחנית וגשמית, ולהגיש להם אותה ככל שיידרש.