גדולה או ענווה
שנים רבות לאחר שנמלט מהארץ, מחשש שעשיו אחיו יפגע בו, יעקב אבינו שָׂם פעמיו בחזרה לארץ ישראל. הוא מעוניין לעשות סוף לריב הממושך, ושולח לעשיו שליחים עם מסר של שלום.
השליחים חוזרים ומספרים שעשיו מתקרב לקראת יעקב, מְלוּוֶה בארבע מאות חיילים עושי דברו.
בעקבות הדיווח, חששו של יעקב מתגבר. אמנם יש סיכוי שעשיו יתעשת ויחליט להימנע ממלחמה, אך יש גם חשש גדול שהוא יבחר לעשות את ההיפך. יעקב נוקט בטקטיקה של פיצול אנשיו לשני מחנות, כדי שאם מחנה אחד ינוצח בידי עשיו ואנשיו, חלילה, לפחות המחנה השני לא ייפגע. בד בבד, נושא יעקב תפילה אל בורא העולם, ואומר: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לשני מחנות".
חכמי ישראל נחלקו בפירוש המילים "כי במקלי עברתי את הירדן"1. יש אומרים שבמילים אלו התכוון יעקב לבטא את עניותו הגדולה ואת רכושו הדל באותה שעה, כאשר כל רכושו הסתכם במקל בלבד. ויש אומרים שיעקב התכוון להזכיר את הנס הגדול, אותו חווה כאשר חצה את הירדן – ברגע שיעקב הניח את מקלו בנהר הירדן, המים נחלקו לשני חלקים – ויעקב חצה בבטחה.
הוי אומר, הפירוש הראשון מדגיש את הדלות והעניות הגדולה של יעקב בעת ההיא, בעוד שהפירוש השני שָׂם דגש על גדולתו כמי שזכה לכזה נס מופלא. ויש לתמוה: איך שני פירושים רחוקים כל-כך זה מזה, מתיישבים על אותן מילים?!
ביטול והתמסרות
הסבר הדבר, נעוץ בשאלה עקרונית יותר: כיצד יתכן שיעקב חשש מהפגישה עם עשיו אחיו, הרי הקדוש-ברוך-הוא כבר הבטיח לו מפורשות שמירה והגנה לכל אורך הדרך?
רש"י מתייחס לשאלה הזו, ועונה כי יעקב חשש שמא ההבטחה כבר איננה תקפה, בגלל חטא שחטא במשך הזמן.
אך פירושו של רש"י דורש ביאור: כלל הוא2 שאם "יצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא, שוב אינו חוטא". ומאחר שיעקב כבר היה מבוגר דיו, איזה מקום היה לחשש שלו שאינו ראוי עוד לשמירה והגנה, בגלל חטא כזה או אחר?
ההסבר טמון במילים הפותחות את תפילתו של יעקב "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת". יעקב אבינו מעולם לא התפנה לחשוב על דרגתו הרוחנית ועל מצבו האישי. תמיד היה מסור ונתון רק למילוי רצון הקדוש-ברוך-הוא מתוך ביטול מוחלט. לכן לא היה מודע לדרגתו האישית ומידת ניקיון כפיו, ועלה בו חשש שמא נכשל בחטא, וכתוצאה מכך בטלה הבטחת הקדוש-ברוך-הוא לשמירה עליו.
בחסד, לא בדין
אם כן, זהו הביאור הפנימי לכך ששני הפירושים האמורים על המילים "כי במקלי עברתי את הירדן", יכולים לחבור יחדיו:
מצד אחד, יעקב אבינו היה, כמובן, בדרגה גבוהה מאוד, ומעמדו הרוחני היה נעלה ביותר. לזה רומזים חכמינו בדרשתם את דבריו על הנס שאירע לו בחציית הירדן. מאידך, כאשר התפלל וביקש את עזרתו של הקדוש-ברוך-הוא, הוא לא פנה בתביעה כמי שמבקש דבר שמגיע לו בדין, אלא הפְּנִיָה הייתה כבקשת צדקה וחסד, מתוך ביטול מוחלט.