מה נשתנה עמל תורה?
בפרשתנו מבטיח הקדוש-ברוך-הוא שכר ותגמול משמעותיים על קיום התורה והמצוות, בתנאי הכרחי1: "אם בחוקותי תלכו, ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם".
על כך אומרים חכמים2 כי התנאי "אם בחוקותי תלכו" לא מתייחס רק לקיום המצוות, אלא משמעותו היא "שתהיו עמלים בתורה". ועל העמל והיגיעה בלימוד התורה, מבטיח הקדוש-ברוך-הוא: "ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם" – הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו 'יפנה', כביכול, מכל עסקיו, ויתגמל את היהודי העמל בתורה בפריון רב ועצום3.
ונשאלת השאלה: מה ייחודו ומעלתו הגדולה של לימוד התורה, שדווקא על כך נאמרה ברכה גדולה זו? במה שונה 'עמל תורה' משאר המצוות, שעל קיומן לא ניתנה ההבטחה המיוחדת הזו?
וגם דרוש ביאור: מדוע השכר על 'עמל תורה' מתבטא דווקא בריבוי צאצאים – מה הקשר בין יגיעה בתורה לשכר זה דווקא?
מעבר מ'מקבל' ל'משפיע'
אחד ההבדלים העיקריים בין בורא העולם לאדם הנברא, הוא לגבי העמדה כ'משפיע' או כ'מקבל':
הבורא הוא משפיע לעולם שפע גשמי ורוחני, מחיה את הנבראים ונותן להם את כל צרכם. עמדת הנבראים, לעומת זאת, היא לקבל את השפע מאתו יתברך, ולהכיל את השפעתו. במקביל, תפקידם של הנבראים הוא לקבל את הוראות הבורא ולציית להן.
כאשר יהודי עמל ויגע בכוחות עצמו להבין את התורה כראוי, יגיעתו ועמלו בתורה מניבים תוצאות, ובשלב מסוים הוא מצליח לחדש חידושים ולהשפיע לעולם רעיונות חדשים שלא היו קיימים וידועים קודם לכן. בכך הוא עובר מעמדת ה'מקבל' הפאסיבי, לעמדת ה'משפיע'.
לכן הקדוש-ברוך-הוא מזדהה, כביכול, עם היהודי העמל בתורה, ופונה מכל עסקיו לתת לו שכר – כי על-ידי היגיעה בתורה עד לרמה של חידוש חידושים, נעשה היהודי דומה בפועלו – לתפקידו ולמהותו הנשגבה של בורא העולם.
חידושי תורה וחידושים בבריאה
זה גם ההסבר לכך שתגמול השכר עבור עמל בתורה, מתבטא בפריון ובריבוי צאצאים:
לידת ילדים, היא דבר נוסף בו האדם מתדמה, כביכול, לבורא העולם. האדם המוליד משפיע לעולם, ונעשה 'שותף' לקדוש-ברוך-הוא ביצירת בריה נוספת שלא הייתה קיימת קודם לכן. גם בכך האדם מחליף את תפקידו מעמדת ה'מקבל' לעמדת ה'משפיע'. לכן, על יגיעה וחידוש בתורה שעל-ידם הופך האדם ל'משפיע', הוא זוכה לשכר בעניין שגם בו הופך האדם ל'משפיע' – "והפריתי אתכם והרביתי אתכם".

