ממה חשש דוד המלך?
פרשתנו פותחת בפסוק: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה". בורא העולם מבטיח לבני ישראל, שאם ישמרו על מצוות ומשפטי התורה, יקבלו על-כך גמול ראוי.
חכמי ישראל עומדים על המילה "עקב", ואומרים שיש בה רמז על חשיבות ההקפדה בשמירת המצוות שבני אדם נוטים לזלזל בהן ולהקפיד פחות על קיומן, מתוך מחשבה שאינן חשובות כל-כך1, ובלשונם2: "מצוות קלות שאדם דש בעקביו".
כך מתפרש גם הפסוק שאמר דוד המלך3 'למה אירא בימי רע, עוון עקבי יסובני': לגבי המצוות החמורות, דוד היה בטוח שהקפיד על קיומן כנדרש, אך לגבי המצוות הקלות, היה חושש ומתיירא שמא לא קיים אותן כראוי4.
נשאלת השאלה: הרי כאשר מתבוננים בדמותו של דוד המלך שהיה צדיק נעלה מאד, ברור כי לא ייתכן שאדם ברמה כזו לא יקיים חלק ממצוות התורה רק משום שהחשיבות שלהן הייתה פחותה בעיניו. אם כן, מהו הבסיס לחששות שלו?
הבעיה בשיקולים שכליים
ההסבר הוא, שכאשר חכמי ישראל אמרו שבמילה "עקב" יש רמז ל"מצוות קלות שאדם דש בעקביו" הם לא התכוונו לאדם שרומס את המצוות הללו ברגל גסה ומתייחס בבוז לקיומן, חלילה, אלא לאדם שמסכים ורוצה לקיים את כל מצוות התורה, ללא יוצא מן הכלל. ואולם, על-פי חישובים שערך, הוא הגיע למסקנה שחלק מהמצוות ניתן לדחות למועד מאוחר יותר, בגלל חשיבותן הפחותה.
טענתו מבוססת על-כך שתחילה יש לקיים ולשמור את המצוות החשובות והחמורות, ורק כאשר ישלים את התקדמותו הרוחנית במצוות אלו, ייגש לקיום המצוות הקלות יותר.
אך האמת היא, שטענה זו היא טעות גמורה. שכן, למרות שייתכן שעל-פי השכל וההיגיון יש לכך מקום, יש לקיים את מצוות ה' בקבלת-עול ובהיצמד להוראות הברורות שקבעה התורה, מבלי לערב שיקולים אישיים.
כאשר יהודי מאמין שכל מצוה, ללא יוצא מן הכלל, היא הרצון האלוקי, ברור לו שכל המצוות שוות בחשיבותן, ויש לקיים את כל המצוות מבלי לערב חישובים שכליים-אישיים לגבי סדר הקדימות לקיומן.
כל המצוות שוות
זו גם הסיבה לחששות של דוד המלך. אכן, הוא לא חשש שמא לא קיים בפועל מצוות שנראות בעיני אנשים כקלות, חס-ושלום. החשש שלו היה שמא הוא עירב את שיקוליו השכליים-האישיים בקיום המצוות, והעדיף קיום של מצוה אחת על-פני חברתה. בנוסף לכך, הוא חשש אולי העדיף לקיים מצוה מסוימת ברמת הידור גבוהה יותר, מאשר מצוה אחרת שבעיניו נראתה כקלה יותר.
יש ללמוד מכך, כי כאשר האדם מערב מחשבות אישיות ושיקולים שכליים לגבי רמת החשיבות של המצוות, לא ירחק היום וקיום חלק מהמצוות יהיה זניח בעיניו. ואילו כאשר מאמינים בקדושת הציווי האלוקי במילואו, מבינים שבכל מצוה ומצוה מתקשרים ומתחברים לבורא העולם במידה שווה.