שש מצוות, שש ערים
בפרשת השבוע מדובר על מי שהרג את חברו בשגגה. על-אף שעשה מה שעשה ללא כוונת זדון, הוא נרדף על-ידי קרובי משפחתו של ההרוג, המבקשים לנקום את מותו.
התורה אומרת להקצות שש ערי מקלט, בהם יוכל הרוצח-בשגגה להיות מוגן, ועם כניסתו לתחומי אחת הערים הללו, אסור לקרובי המשפחה לפגוע בו.
יש מחכמי ישראל1 שהקבילו בין שש ערי המקלט, לבין ששת המצוות התמידיות שחובה לקיימן בכל עת2.
נשאלת השאלה: מדוע ראו לנכון להקביל ולהשוות בין המצוות התמידיות לערי המקלט, הקשורות להרג ורצח יהודי? האם לא ניתן להקביל ולסמן את שש המצוות התמידיות לעניין אחר במספר שש, כמו למשל הכתוב "ששה משמותם על האבן האחת"3, העוסק באבני החושן של הכהן הגדול?
מצוות ותכליתן
הסבר הדבר נעוץ במהותן של המצוות התמידיות:
לכל מצוה ומצוה יש תכלית – לתקן, לזכך ולהעלות דברים מסוימים בעולם. לדוגמה, מצוה שקיומה הוא בארץ ישראל, נועדה לזכך ולקדש את ארץ ישראל ואת אדמתה; מצוות השבת נועדה לזכך ולקדש את היום השביעי בשבוע; מצוה שזמנה בלילה – מטרתה לקדש את הלילה; וכהנה רבות.
לעומת זאת, מצוה שזמנה תמידי – בכל עת, בכל מקום ואצל כל אדם, מטרתה ותכליתה הוא לברר ולזכך פגם מסוים ששייך בכל משך זמן הגלות.
והחיסרון שקיים לכל אורך הגלות, הוא המיתה. המוות בא לעולם בעקבות חטא עץ הדעת, והוא יתוקן בעידן הגאולה העתידה. לכן, בזמן הגלות גם צדיקים גדולים נפטרים מן העולם, ולו לתקופה קצרה, עד תחיית המתים4.
אם כן, המוות הוא הדבר התמידי הדורש תיקון, ותיקונו הוא על-ידי שש המצוות התמידיות שלא תלויות בזמן, מקום או סוג נברא מסוים.
היתרון של התקשרות תמידית
לפי-זה ברור מדוע מקבילים את שש המצוות התמידיות לשש ערי המקלט. כשם שערי המקלט נועדו לתקן את מי שהרג נפש בשגגה, כך המטרה של ששת המצוות התמידיות, היא לתקן את הפגם החמור שממנו באה המיתה לעולם. כאשר יהודי מקשר את עצמו לבורא העולם בכל רגע ובכל מקום, הוא ממשיך ומוריד לעולם אור אלוקי נצחי, שמבער את הרוע והחומרנות מן העולם, ומחיש וממהר את ביאת המשיח.