מדוע שאפו הנשים להיכנס לארץ?
בפרשת השבוע, בה מדובר על חלוקת הארץ לשבטים, מסופר על חמש בנותיו היתומות של צלפחד, שפנו למשה רבינו בבקשה לקבל את נחלת אביהן בארץ, למרות שעל-פי ההלכה הבנות לא מקבלות את הירושה.
משה רבינו מביא את בקשתם החריגה לפני ה' ומקבל אישור, כדברי רש"י1: "יפה תבעו, אשרי אדם שהקדוש-ברוך-הוא מודה לדבריו".
הדרישה של בנות צלפחד, מבליטה את שאיפתן החזקה להיכנס לארץ ולקבל חלק באדמתה, לעומת הגברים שפעמים רבות ביקשו לשוב למצרים ולהימנע מהכניסה לארץ. כך היה גם בחטא המרגלים, כאשר רוב בני ישראל רצו לשוב למצרים ולא להיכנס לארץ, ואילו הנשים לא חטאו בחטא זה, ושאיפתן להיכנס לארץ לא נחלשה בגלל המרגלים2.
מה פשר הדברים? מדוע הגברים לא רצו להיכנס לארץ, ואילו הנשים כן שאפו להגיע לארץ?
מניעים טהורים, טעות חמורה
על-פי החסידות, המרגלים סירבו להיכנס לארץ מסיבות רוחניות. הם רצו בהמשך המצב בו הקדוש-ברוך-הוא דואג לכל מחסורם, מספק להם מן מהשמים ומים מהסלע, והם פנויים לעסוק בתורה ובמצוות. לכן הם לא רצו להיכנס לארץ, בה ההשפעות שהיו במדבר לא יהיו עוד, הם ייאלצו לעבוד לפרנסתם ולא יישאר להם זמן ללימוד תורה ולקיום מצוות.
ואולם, למרות המניעים הטהורים, הגישה הזו הייתה טעות חמורה. ה' ברא את העולם כדי שבני ישראל כן יבואו במגע עם המציאות הגשמית, יעסקו בתורה ובמצוות בתוך העולם הזה הגשמי, יזככו אותו ויביאו לגילוי אלוקות בעולם הגשמי. לכן גישת המרגלים הייתה מנוגדת לרצון ה' ולתכלית הבריאה. זכו נשות ישראל של אותו הדור בכך שלא הצטרפו לגישה המוטעית הזו, אלא המשיכו לשאוף להיכנס לארץ, שם יממשו את רצון ה' ויביאו את העולם לתכליתו.
ומכאן נובע גם רצונן העז של בנות צלפחד להיכנס לארץ ולקבל נחלה. מתוך רצון לעסוק בתורה ומצוות דווקא בתוך המציאות הגשמית – וליישם את מטרת הבריאה.
הנשים הושוו לצדיקים
ויש כאן מסר חשוב לנשי ובנות ישראל בכל הדורות:
נשי ובנות ישראל נושאות בנשמתן כוח עוצמתי של קדושה, שעל-ידו הן מסוגלות לעמוד בניסיונות גדולים, כפי שנשות ישראל במדבר לא נסחפו אחרי הגברים בחטא המרגלים.
ועד כדי כך גדולה מעלתן, שהושוו לצדיקים גדולים. כשם שצדיק גוזר והקדוש-ברוך-הוא מקיים3, כך ניתנה היכולת לבנות צלפחד להביא לידי כך שהקדוש-ברוך-הוא יקבל את עמדתן ויסכים לדבריהם, והן יזכו בנחלת אביהן.