למה רק פירות הרביעית קדושים?
לאחר נטיעת אילן באדמה, יש להמתין שלוש שנים עד שיהיה מותר לאכול את פירותיו. בשלוש שנים אלו, הפירות מוגדרים כ'ערלה', והם אסורים באכילה1.
בשנה הרביעית, יש על הפירות קדושה, וחובה לאוכלם בירושלים2. רק החל מהשנה החמישית והלאה, מתירה התורה לאכול את הפירות בצורה רגילה.
בד-בבד עם ההנחיות הללו, הקדוש-ברוך-הוא מבטיח שבזכות שמירת הציוויים האמורים בארבע השנים הראשונות של העץ – "בשנה החמישית.. להוסיף לכם תבואתו". בשנה החמישית, העץ יניב יבול בכמות גדולה במיוחד.
על-פי פנימיות התורה3, העובדה שבשנה החמישית צומחת כמות נדיבה ביותר של פירות, מלמדת ששנה זו חשובה ונעלית במיוחד מבחינה רוחנית.
נשאלת השאלה: אם השנה החמישית חשובה כל-כך, מדוע בעוד שפירות השנה הרביעית הם קודש, ומצוה לאכול אותם דווקא בירושלים, לא התקדשו פירות השנה החמישית והם מותרים לאכילה בכל מקום?
תכלית הבריאה
על המטרה והתכלית של בריאת העולם, נאמר במדרש4 ובמקורות נוספים5: "נתאווה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים". הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם הזה, כי הרצון האלוקי העליון הוא שבני ישראל ילמדו תורה ויקיימו מצוות דווקא בעולם הזה הגשמי. כך יהיה גילוי אלוקות, והשכינה תשרה ו'תדור' במקום הנחות ביותר מבחינה רוחנית.
זו גם הסיבה לרצון האלוקי בקיום מצוות מעשיות בחפצים גשמיים, כתפילין מעור וציצית מצמר – כדי לזכך ולרומם את הדברים הגשמיים שלא ניכרת בהם קדושה, ולהחדיר בהם את אור האלוקות.
אור אלוקי בחיי היום-יום
לפי זה, מובן היתרון של פירות השנה החמישית על פירות השנה הרביעית:
בפירות השנה הרביעית, אכן יש קדושה. אך כאשר האדם רואה כיצד ברכת ה' מביאה לשפע של תנובה דווקא בפירות השנה החמישית, מתחזקת בו המודעות לכך שגם בפירות גשמיים רגילים אפשר וצריך להחדיר אור אלוקי.
זו היא מעלתן הגדולה של פירות השנה החמישית, בהם ניכרת המטרה והתכלית של בריאת העולם – גילוי של ברכת ה' וקדושה אלוקית בתוך הגשמיות הרגילה של חיי היום-יום.