למה להאריך?
התורה מקדישה כמה פרשות לנושא בניית המשכן וכליו. פרשיות "תרומה", "תצוה", וחלק חשוב מפרשת "כי-תשא", עוסקות בציוויים של הקדוש-ברוך-הוא אודות הקמת המשכן, כליו, ובגדי הכהונה. ופרשיות "ויקהל" ו"פקודי" עוסקות במסירת הציוויים על ידי משה לבני ישראל – ובביצועם.
ויש לתמוה:
מדוע יש אריכות גדולה, ולמעשה הכפלה של הדברים, לתיאור הביצוע בפועל? לכאורה די היה בפסוק אחד, בו ייאמר במילים ספורות שבני ישראל עשו ככל אשר הורה להם הקדוש-ברוך-הוא!
העובדה שאף-על-פי-כן, מתפרס תיאור הביצוע על פני שתי פרשיות שלמות, ומכיל שוב את כל הפרטים ופרטי הפרטים שכבר נאמרו בפרשיות הקודמות, בהחלט דורשת ביאור.
החוויות של אליעזר
בחומש "בראשית", ניתן למצוא כפילות דומה1. אברהם אבינו שלח את עבדו אליעזר, למצוא אשה ליצחק. התורה מפרטת את דברי אברהם לאליעזר כשהוא ממנה אותו לשליחות הזו, ובהמשך בא תיאור מאד מפורט של מה שעבר על אליעזר עד שהוא מצא את רבקה. כאשר הגיע אליעזר לבית הנערה, סיפר לבני משפחתה את דבריו של אברהם ואת כל חוויותיו בדרך ובמפגש עם רבקה. וגם במקרה זה, בוחרת התורה להביא את דברי אליעזר במלואם, מה שגורם להכפלה של התיאור המפורט, ולא מסתפקת באמירה קצרה שאליעזר סיפר להם את הכל.
על הכפילות הזו בסיפורו של אליעזר, אומרים חז"ל2: "יפה שיחתן של עבדי אבות, מתורתן של בנים". כלומר, אפילו לשיחת חולין של עבדו של אברהם אבינו, יש חביבות מיוחדת במינה, ומפני החביבות הזו, חוזרת התורה וכופלת את הדברים.
חביבות נצחית
בדומה לכך, ניתן להסביר את הכפילות בתיאור מעשה המשכן. למשכן יש חשיבות עצומה אצל הקדוש-ברוך-הוא, שכן זהו המקום בו שורה שכינתו בעולם. בנוסף לכך, המשכן בא ככפרה על חטא העגל3, דבר שהסב נחת-רוח גדולה לה'. וחביבות מיוחדת זו, היא הסיבה לכך שהדברים על ביצוע מלאכת המשכן מופיעים שוב עם כל הפרטים.
חביבות זו של הקדוש-ברוך-הוא למשכן ולמקדש, לא פסקה. והיא בתוקפה גם כיום, בזמן הגלות. ולכן ודאי שלא יארך הזמן, ותיכף ומיד נזכה לחזות בבניין בית המקדש השלישי, הבית החביב מכולם, מעשה ידיו של הבורא.