חיובי או שלילי?
באחד הימים, בעוד דינה בת יעקב ולאה, מהלכת מחוץ לביתה, הבחין בה 'שכם בן חמור' וחשק בה. הוא תפס אותה בחוזקה וחטף אותה לביתו.
שמעון ולוי, אחיה של דינה, החליטו להוציא את דינה מידו של 'שכם', ולהעניש את כל אנשי העיר על מעשיהם הנלוזים. לאחר שיזמו תכנית הונאה מתוחכמת ומהלך צבאי, הצליחו שמעון ולוי להרוג את אנשי העיר ולהשיב את דינה הביתה.
אחרי ככלות הכל, ולמרות הכוונות של שמעון ולוי, יעקב אבינו לא היה מרוצה ממעשיהם – ומאוחר יותר, סמוך להסתלקותו מן העולם, אף הוכיח אותם על כך1.
מצד שני, על הביטוי בו השתמש יעקב בדברי התוכחה2, "כי באפם הרגו איש", אומרים חכמי ישראל שהקדוש-ברוך-הוא עזר לשמעון ולוי במלחמתם, ובלשון המדרש: "וכי איש אחד הרגו, והלא כתיב ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר, אלא שנחשבו לפני הקדוש-ברוך-הוא ולפניהם כאיש אחד"3.
ונשאלת השאלה: האם מעשיהם של שמעון ולוי היו ראויים או לא? אם עשו טוב ונכון – מדוע הוכיח אותם יעקב על כך, ואם עשו שלא כהוגן – איך יתכן שנהנו מעזרת הקדוש-ברוך-הוא?
מניעים טהורים
ההסבר הוא, שיעקב לא כעס על שמעון ולוי בגלל מלחמתם באנשי העיר שכם כשלעצמה, אלא על כך שלא התייעצו אתו ולא ביקשו את אישורו לפני שעשו זאת.
כלומר, כאשר שמעון ולוי ראו את היצר-הרע הבוער של 'שכם בן חמור' ואת מעשהו הנבזה, הם הזדעזעו עד עמקי נשמותיהם ומיהרו לפעול. אין ספק שהם פעלו מתוך מניעים קדושים וטהורים. הם ראו את מעשהו של שכם כמרידה וזלזול עמוק ביהדות וכעסו מאד, ללא יכולת להתאפק – ויצאו מיד לפעולה.
לכן יעקב לא כעס על עצם המעשה, ואף לא גער בהם על כך, מתוך הבנה מלאה לרוחם.
הדבר היחיד שלא מצא חן בעיניו של יעקב, היה ששמעון ולוי לא נטלו ממנו רשות. שכן, מתוקף מִצְוַת 'כיבוד הורים', הבן נדרש להתייעץ עם אביו ולבקש את אישורו לפני כל צעד משמעותי בחייו.
מעשה מעורר סלידה
זהו ההסבר לכך שמצד אחד שמעון ולוי לא נהגו נכון. מצד שני – אין פלא שהקדוש-ברוך-הוא סייע להם במלחמתם, כי בעצם המעשה של שמעון ולוי לא היה כל פגם.
בהקשר זה יש לציין, שחכמי ישראל למדו את גיל בר-המצווה (13) ממספר שנותיהם של שמעון ולוי באותה עת 4.
ומזה שעצם המעשה של שמעון ולוי היה נכון ורצוי, יש ללמוד הוראה לכל יהודי, שמיד עם הגיעו לגיל מצוות יאמץ את דרכם. כשם ששמעון ולוי לא נותרו אדישים אל מול אירוע חמור, כך יש לסלוד ולהזדעזע מכל התגברות והשפעה של היצר הרע.