לא בגלל הגיל
בפרשת השבוע מסופר על בקשת יצחק אבינו מעשיו בנו לצאת לשדה, לצוד לו ציד ולהכין לו מטעמים משובחים, ובתמורה יעניק לו יצחק שפע ברכות1. רבקה ששמעה את דברי יצחק בעלה לעשיו, משדלת את יעקב הצדיק להתחזות לעשיו, להגיש מטעמים לאביו, ובדרך זו לקבל את הברכות לפני שעשיו ישוב מהשדה.
יעקב עושה כדברי רבקה אמו, בא ליצחק אביו ומגיש לו את המטעמים שרבקה הכינה. התורה מספרת שבאותה עת, יצחק היה עיוור ולא היה מסוגל לראות. לכן, הוא לא הבחין כי מי שניצב לפניו לא היה עשיו אלא יעקב, ובירך את יעקב בברכות הנפלאות שתיכנן לברך את עשיו.
ונשאלת השאלה: מה הייתה הסיבה לכך שעיניו של יצחק התעוורו לפתע? הרי לא יתכן שהיה זה רק בגלל גילו המבוגר, שכן באותם ימים אנשים עדיין היו בשיא כוחם בגיל זה, ואם-כן מדוע התעוור יצחק?
השאלה מתחזקת לאור העובדה שזמן קצר קודם לכן, בירך הקדוש-ברוך-הוא את יצחק בשפע של ברכות2 האמורות למנוע ממנו את ייסורי הזקנה. וכיצד יתכן שמיד לאחר מכן יתעוור יצחק?
עיוורון עם מטרה
אחד ההסברים לכך הוא3 שהקדוש-ברוך-הוא עשה את יצחק עיוור למטרה זו בדיוק – כדי שלא יבחין בין יעקב לעשיו, ובדרך זו יוכל יעקב לקבל את הברכות העצומות שיצחק חשב לתת לעשיו.
אך לכאורה תירוץ זה דורש ביאור: הרי הייתה לקדוש-ברוך-הוא דרך פשוטה בהרבה, ולא מייסרת, למנוע מיצחק לברך את עשיו – ליידע את יצחק ולספר לו על מעלליו הרעים של עשיו, כך שיצחק בכלל לא ירצה לברכו! למה בחר הקדוש-ברוך-הוא לעוור את עיניו של יצחק לצורך זה?
חומרת האיסור והנזק
אלא שהקדוש-ברוך-הוא לא רוצה לדבר סרה על אף יהודי. ומאחר שעשיו היה בנו של יצחק אבינו ונכלל בכלל ישראל, לא רצה הקדוש-ברוך-הוא לגלות ליצחק את מעלליו הרעים של בנו עשיו, כדי לא לספר עליו לשון-הרע.
לכן העדיף הקדוש-ברוך-הוא למנוע את מתן הברכות לעשיו על-ידי הפיכת יצחק לעיוור, ובלבד שלא לדבר לשון-הרע על איש מישראל.
מכאן אנו למדים עד כמה חמור האיסור לספר לשון-הרע, ואת גודל הנזק שעלול להיגרם בעקבותיו, אפילו אם הדיבור הוא על רשע כעשיו. חמור עד כדי, שעדיף היה לעוור את עיניו של יצחק אבינו, ובלבד שלא לדבר לשון-הרע.