האיסור המשולש
שלוש פעמים מופיע בתורה הציווי "לא תבשל גדי בחלב אמו"1. ומשילוש הציווי, למדים שכוונת התורה לאסור שלושה איסורים שונים: בישול, אכילה והנאה2.
לפי פשטות לשון הכתוב, נראה שהאיסור מתייחס רק לבשר של גדי עיזים עם חלב אמו של אותו הגדי. אולם למעשה, איסור בשר בחלב תקף בכל סוגי הבשר ובכל סוגי החלב.
אם כן, כיצד הורחב האיסור מ"גדי בחלב אמו" לכל בשר בחלב?
נימוקים להרחבת האיסור
הרחבה אחת של האיסור – שהאיסור חל על סוגי הבשרים, מופיעה בפירוש רש"י על הפסוק, האומר: "גדי – כל ולד רך במשמע, ואף עגל וכבש". והרחבה זאת מוכחת מהפסוק עצמו, כפי שרש"י ממשיך ומבהיר: "ממה שהוצרך לפרש בכמה מקומות גדי עזים, למדת שגדי סתם – כל יונקים במשמע".
כבדרך אגב, רש"י מבהיר כאן גם איך ניתן להחיל את האיסור על חלב מכל הסוגים, על אף שהתורה אומרת "בחלב אמו". ההסבר הוא שכוונת התורה לאסור בשר של בעלי-חיים מסוג זה שבהם יש לאם חלב (למעט בשר עוף, שבו 'איסור בשר בחלב' איננו מן התורה אלא מדברי חכמים).
הסבר להרחבה נוספת של האיסור, ניתן למצוא בתרגום אונקלוס על הפסוק. את לשון הכתוב "לא תבשל גדי בחלב אמו", תרגם אונקלוס "לָא תֵיכְלוּן (=לא תאכלו) בְּשַׂר בַּחֲלַב". כלומר, המשמעות הפשוטה של הפסוק היא איסור לאכול כל בשר בכל חלב.
חמלה וסובלנות
ועדיין נשאלת השאלה:
אכן, הובהר כיצד ניתן לפרש את לשון התורה כך שאיסור בשר בחלב יורחב ולא יהיה מצומצם לבשר "גדי בחלב אמו" של אותו גדי. אולם מדוע בחרה התורה ללמדנו את האיסור בדרך זו דווקא של נקיטת דוגמה של "גדי בחלב אמו", ועלינו לדייק ולהביא הוכחות שהאיסור רחב יותר? למה לא כתבה התורה פשוט – "לא תבשל בשר בחלב"?
ההסבר הוא, שבכך התורה מלמדת אותנו את טעם האיסור. בישול בשר ולד בחלב של אמו, ממנו היה אמור לגדול, הוא מעשה אכזרי ביותר. ובגלל האכזריות הרבה שבמעשה הזה, אסרה התורה בישול כל בשר בכל חלב, כדי להתרחק ככל הניתן מהתנהגות כל-כך אכזרית.
עלינו להפנים זאת ולשים לב למסר. כל אדם אמור לאמץ מידות טובות ולנהוג ברחמים, בחמלה ובסובלנות כלפי כל הסובב אותו.