שתי מטרות לארון
ראש חודש ניסן היה היום בו הוקם המשכן. לאחר שנסתיימה כל המלאכה, הקים משה רבינו את קירות המשכן, פרש מעליו את היריעות, וסיים את המלאכה. בנוסף, הכניס משה רבינו את לוחות הברית אל הארון.
המדרש מתאר שיחה שנערכה בין משה רבינו לבצלאל, בה מגדיר משה שתי מטרות למשכן: השראת השכינה, ולימוד התורה שתונח בארון1. מכאן למדים אנו שמטרת הארון, לשמש מקום בו יונחו הלוחות, היא מטרה נוספת ושונה מהמטרה הכללית של המשכן שהיא השראת השכינה.
אולם מדברי הרמב"ן עולה שהארון בהחלט שימש להשראת השכינה2. יתר על כן, הארון נחשב לעיקר המשכן – כיון שהיה, בלשונו, "מקום מנוחת השכינה", כדבריו.
יש לעיין, אפוא, מהו ייעודו ותפקידו של הארון – השראת השכינה או מקום התורה?
סוד השראת השכינה
להבהרת הדברים, יש להבין תחילה את דברי הרמב"ן. כיצד יתכן לומר שהשכינה שרתה בארון העדות דווקא, הרי השכינה שרתה בכל המשכן כולו?!
אלא כוונת דבריו היא שבארון העדות שרתה השכינה בתוקף ובגילוי רב יותר.
היחוד שבהשראת השכינה בארון באה לידי ביטוי בכך ש"מקום הארון אינו מן המידה"3. הארון היה צריך להיות בגודל מסוים, אך גודלו לא תפס מקום בקודש-הקודשים. המקום הפנוי בקודש-הקודשים נשאר זהה לאחר הכנסת הארון, כמו לפני הכנסתו. אין לכך הסבר הגיוני, ומדובר בתופעה על-טבעית לחלוטין שבה ראו במוחש את גילוי השכינה.
הסיבה לכך שבארון שרתה שכינה כה נעלית וגלויה, היא מכיוון שבתוכו היו לוחות הברית. התורה הקדושה היא הגורם להשראת השכינה. אם-כן מובן שלא מדובר בשתי מטרות שונות בארון, אלא התורה שהונחה בו הייתה הגורם להשראת השכינה דרכו.
ההתאחדות בתורה
כמו במשכן הכללי, כך הם פני הדברים במשכן הפרטי של כל יהודי. כל יהודי מהווה מעין משכן פרטי לבורא4, ועליו לפעול בעצמו את גילוי השכינה. ודבר זה נעשה על ידי כל מצוה ומעשה טוב שעושים.
ואולם הגילוי האלוקי הנפעל על ידי לימוד התורה של האדם, הוא ברמה אחרת לגמרי. בקיום המצוות, כמצוות תפילין למשל, יש בהחלט השראת השכינה על האדם, אך הגילוי האלוקי לא מאיר ולא נרגש בגלוי ביד המניחה תפילין. ואילו בלימוד התורה, השכינה מתאחדת עם שכלו של האדם העוסק בתורה, בהתחברות והתאחדות עמוקה5.