למה 'בהר' ולא 'סיני'?
פרשת השבוע נקראת 'בהר' – שם שנלקח מהפסוק הפותח את הפרשה: "וידבר ה' אל משה בהר סיני".
כידוע, קבלת התורה הייתה על הר סיני הנמוך, על-אף שישנם הרים גדולים וגבוהים הרבה יותר1. הסיבה לכך היא, משום שקבלת התורה מחייבת שפלות וענווה, והר סיני הנמוך מסמל את המידות הטובות הללו.
ונשאלת השאלה: אם כל החשיבות של הר סיני היא השפלות והענווה המגולמים בעובדת היותו הר סיני, למה שם הפרשה הוא 'בהר', מושג שמבטא הגבהה והתנשאות ולא 'סיני'?
'עניו' ו'מלך' גם יחד
להבהרת הדברים, יש לעמוד על מהות המושג 'ענווה':
על משה רבינו נאמר בתורה2 שהיה: 'עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה'. בד-בבד נאמר על משה, גם "ויהי בישורון מלך". משה היה המלך של בני ישראל, והנהיג את העם בתקיפות וביד רמה.
ויש לתמוה: כיצד הכיל משה רבינו את שני הדברים בו-זמנית? הרי לכאורה התואר הרם והמכובד 'מלך', אינו מאפשר להיות עניו ושפל?
ההסבר הוא3 שענוותנותו של משה רבינו לא הייתה התכחשות למעלותיו ולקדושתו. להיפך. הוא היה מודע היטב לכל המעלות הגדולות הקיימות בו והכיר את מקומו. אולם, עם זאת הוא האמין שאילו מישהו אחר היה ניחן במעלות אלו, והיה זוכה לדבר ישירות עם הקדוש-ברוך-הוא, היה הלה מנצל זאת בצורה טובה ומושלמת יותר.
לכן, הענווה לא מנעה ממשה רבינו מלשמש כ'מלך'. אדרבה, ההכרה במעלותיו, סייעה לו להנהיג את העם בצורה מושלמת ובתוקף הנדרש.
משה רבינו שילב, אפוא, את שתי המעלות: מצד אחד ידע והכיר במעלותיו הנשגבות, מה שסייע לו למלא את תפקידו כראוי. ומצד שני, היה בטל לחלוטין לרצון ה', ועניו ושפל רוח בפני כל אדם.
גם 'הר' גם 'סיני'
ולכן פרשת השבוע נקראת 'בהר':
הדבר הראשון שנדרש בעבודת ה' הוא תכונות של 'הר': להיות גבוה, מנושא, תקיף וחזק, כדי לעמוד איתן בפני כל ניסיונות ופיתויי היצר-הרע. ואכן, בהלכה הראשונה ב'שולחן ערוך' נאמר "לא יתבייש בפני המלעיגים".
בנוסף, צריך להיות גם 'סיני': שפל ובטל כלפי רצונותיו של בורא העולם. כדי לקיים את מצוות התורה בהכנעה ובקבלת עול מלכות שמיים.