מִצְוָה כזֵכֶר לאירוע
על-מנת להגיע אל מקום המפגש עם עשיו אחיו, נדרשו יעקב ובני משפחתו לחצות את הנהר 'יבוק'. למעשה, לאחר שיעקב העביר את כל השיירה אל עברו השני של הנהר, הוא עצמו נותר מאחור, כשבדעתו לחצות את הנהר למחרת.
בהיותו לבדו, פגש את יעקב מלאך. אותו מלאך היה שָׂרוֹ של עשיו, והוא התעמת עם יעקב במטרה למנוע ממנו את הפגישה המתוכננת עם עשיו.
יעקב לא נכנע, ולאחר דין-ודברים ועימות במהלך כל הלילה, התגבר יעקב על המלאך וחצה את הנהר. תוך כדי העימות, נגע המלאך ביֶרֶךְ יעקב ופגע בגיד הנשה שלו, דבר שגרם ליעקב לצלוע.
לזכר האירוע, ניתנה לבני ישראל מצוה מיוחדת, ככתוב: "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה". כלומר, מאז ולעולם נאסר על בני ישראל לאכול את גיד הנשה.
נשאלת השאלה: מה מיוחד כל-כך באירוע הזה, שנקבע לו זכר מיוחד במִצְוָה? והרי לאבותינו אברהם, יצחק ויעקב, התרחשו ניסים גדולים ורבים אחרים שלא נקבע להם זכר!
סמל להצלה העתידה
יש מפרשים, שהצלת יעקב משָׂרוֹ של עשיו, מסמלת גבורה מיוחדת מצדו של יעקב, את נס הצלתו1 וכן את ההצלה העתידה המובטחת לבני ישראל, מזרעו של עשיו המיצר לישראל2. כלומר, חשיבותו של האירוע היא בעיקר בשל העובדה שלא מדובר רק בנס הצלה אישי של יעקב אבינו, אלא באירוע שמסמל את ההצלה והגאולה הכללית של עם ישראל מידי צאצאי עשיו.
ועדיין לא ברור: אם אכן יש סיבה טובה לקבוע זכר למאבק של יעקב והצלתו, מדוע הוא נקבע בדבר שלכאורה הוא פרט שולי וזניח בכל העניין – איסור אכילת גיד מסוים מן החי?
שמירה אישית פרטנית
ההסבר הוא שלפי פנימיות הדברים, דווקא להתמקדות בפרט 'קטן' יש חשיבות גדולה.
הקדוש-ברוך-הוא משגיח על עם ישראל ושומר עליו. ואם מקבלים את הדברים במבט שטחי, אפשר לטעות ולהבין שהבורא לא משגיח על כל אחד ואחת מבני ישראל ועל העיסוקים והמעשים שלהם בפרט, אלא ההשגחה היא על העם ועל קיומו ככלל.
אך האמת היא, שההשגחה של הקדוש-ברוך-הוא על עם ישראל, היא השגחה פרטית ושמירה אישית על כל אחד ואחת בפרט. זו השגחה נעלית יותר ומעמיקה יותר מההשגחה הכללית, ומדובר בשימת לב פרטנית ודאגה לפרנסתו, בריאותו, משפחתו ומצבו הגשמי והרוחני של כל יהודי ויהודי באופן ממוקד ופרטני.
זו הסיבה לכך שהזכר למאורע ההצלה של יעקב אבינו, המסמל את ההשגחה והשמירה של הקדוש-ברוך-הוא על עם ישראל בכל הדורות, נקבע במשהו שנראה כדבר 'קטן' ו'שולי'. להורות שדאגתו של הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל, איננה רק השגחה כללית – אלא השגחה על כל פרט ופרט, קטן כגדול.