למה להלוות לנכרי בריבית?
התורה אוסרת על יהודי המעניק הלוואה לחברו לקחת מהלווה ריבית בממון או על-ידי כל הנאה אחרת תמורת ההלוואה, ובלשון הפסוק: "לנכרי תשיך, ולאחיך לא תשיך".
מלשון הכתוב "לנכרי תשיך" למדים כי לא רק שאין איסור להלוות בריבית לנוכרים, אלא מִצְוָה לעשות זאת1.
נשאלת השאלה: על התורה נאמר "דרכיה דרכי נועם" והיא 'תורת חסד' שמיטיבה עם כל הנבראים. אם כן, מדוע התורה מְצַוָה להחסיר את ממונו של הנוכרי באמצעות הלוואה בריבית?
המטרה: זיכוך, עידון וטהרה
להבהרת הדברים, יש לעמוד על המטרה שלשמה נברא העולם:
הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם כדי שבני ישראל יקיימו את מצוות התורה בעולם גשמי, ובכך יזככו את חומריותו ויביאו אותו לידי זיכוך ועידון – ועד לטהרה מושלמת.
לכן, קיום המצוות כרוך בשימוש בחומרים וחפצים גשמיים שונים – כמו עור בהמה לתפילין, וצמחים לארבעת המינים – כי רק זו הדרך לממש את הרצון האלוקי, ולעדן את חומריות העולם הזה.
יתר על-כן, לכל יהודי בעולם הזה, יש חלק גשמי שמוטל עליו לזכך ולטהר2. לכן, כאשר יהודי פוגש הזדמנות להרוויח כסף בדרך המותרת על-פי תורה, אות היא שהקדוש-ברוך-הוא מכוון אותו לרווח זה כדי להשתמש בו לדברים טובים.
לכן, כאשר יש ליהודי אפשרות להרוויח ממון על-ידי הלוואה בריבית, עליו לנצל את ההזדמנות ולא רצוי להימנע מרווח זה. שכן, יתכן שרווח זה קשור בתפקיד הייעודי לו בעולם.
מה גם שהלוואה בריבית אינה מעשה לא מוסרי או אלים. להיפך, מדובר בנוהל מסחרי מקובל בכל העולם, ואין בכך מידה של חוסר צדק.
יהודים הם רחמנים
שונה הדבר בהלוואה ליהודי. כאן התורה מלמדת כי ראוי שיהודים ירחמו זה על זה, ויימנעו מלקחת ריבית על הלוואות.
ואכן, עצם הדבר שהתורה אוסרת על יהודי לקחת ריבית ולהרוויח מהלוואה לחברו היהודי, מהווה הוכחה שרווח זה לא נכלל בין הדברים שבעולם שעליו לזכך ולטהר. מצד שני, הלוואה בריבית לגוי מותרת והיא אף מִצְוָה, כאמור, כי בכך משתקפת המטרה שלשמה ברא הקדוש-ברוך-הוא את עולמו, ואת התפקיד המיוחד של בני ישראל – לזכך את העולם על-ידי לימוד התורה וקיום המצוות בתוך המציאות הגשמית, ולהפוך את העולם הגשמי הנחות למקום זך וטהור, ובכך להכינו לתקופת הגאולה.