'עקב' – טוב או רע?
פרשת השבוע פותחת במילים: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם". הקדוש-ברוך-הוא מבטיח לבני ישראל כי אם ישמעו ויצייתו לציוויי התורה, יזכו לרוב טובה וברכה.
לפי פשוטו, שורש המילה 'עקב' הוא כשורש המילה 'בעקבות', ופירושה בכתוב הוא – בעקבות הציות לדברי ה'. אולם, ברובד הפנימי יותר, יש ל'עקב' שני פירושים מעניינים נוספים.
רש"י מפרש שהמילה 'עקב' רומזת למצוות שחשיבותן קלה בעיני האדם, ומתוך כך הוא 'דש בעקביו' מצוות אלה, כלומר – מזלזל בהם. ולפי זה, פירוש הפסוק הוא הבטחה כי הקפדה על המצוות בהן יש נטייה לזלזל, תביא שפע ברכה.
ואילו הרמב"ן כתב פירוש1 שהמילה 'עקב' מתפרשת במשמעות של 'קץ וסוף'. כשם שמקומו של העקב הוא בסוף הגוף. ולפי זה, פירוש הפסוק הוא הבטחה שהשכר הרב יגיע בקץ הימים – בימות המשיח2.
ונשאלת השאלה: כיצד ייתכן שלמילה 'עקב' יש שני פירושים הופכיים כל-כך? לפי פירוש אחד, מדובר על מצב נחות של זלזול במצוות. בעוד שלפי הפירוש השני, מדובר על קץ הימים, התקופה הטובה ביותר?
משל כפות המאזניים
הדבר יובן על-פי משל:
כדי לשקול חפץ מסוים בעזרת מאזניים, יש להניח את החפץ על כף אחת, ובכף השנייה יש להניח את המשקולת המתאימה.
וכאשר מניחים על הכף השנייה משקולת כבדה שמורידה את הכף לתחתית המאזניים, ממילא הכף הראשונה בה מונח החפץ, תתרומם ממילא למעלה.
כך גם בעבודת ה' של היהודי בעולם הזה.
הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם הזה ואת בני ישראל במטרה אחת – כדי שיעבדו אותו על-אף הניסיונות הקשים, וכך יזככו וירוממו את הגשמיות ואת החומריות של העולם הזה. לכן, כאשר יהודי שמצבו הרוחני ירוד, מתאמץ ומשקיע משאבים רבים במטרה לקיים מצוות – נחת-הרוח של הקדוש-ברוך-הוא ממעשיו גדולה ביותר, והיא זו שמביאה בסופו של דבר לשלימות העבודה ולגאולה השלימה.
שילוב מנצח
אם כן, לא רק ששני הפירושים למילה 'עקב' אינם סותרים זה את זה, אלא להיפך, הם משלימים זה את זה:
כאשר יהודי שמעמדו הרוחני שפל ביותר – עד כדי כך שבמצבו הנוכחי אינו מייקר את המצוות כראוי ואף 'דש אותן בעקביו' – מתאמץ לקיים מצוות ומחליט להתקרב יותר לבורא העולם, למרות הניסיונות הגדולים שאנו חווים בדורנו – הוא מקדם את הגאולה בצעדי ענק, יותר מפעולותיהם של גדולי ישראל בדורות קודמים.