דרשה
לשבת

שעבוד ולידה

חומש "שמות" פותח תקופה חדשה בתולדות עם ישראל. לאחר שיעקב אבינו ובניו - השבטים, ובראשם יוסף, הלא הוא ה'משנה' למלך מצרים - הולכים לעולמם, מתמנה במצרים מלך חדש "אשר לא ידע את יוסף"¹.

פרעה החדש, היה מודאג ומוטרד מכך שבני ישראל הולכים ומתרבים בארץ מצרים, והחל לשעבד את בני ישראל ב"עבודת פרך", ולמרר את חייהם באכזריות.

בהמשך, הוא אף גוזר להשליך ליאור כל בן הנולד ליהודים, בעקבות מידע שמסרו לו יועציו, כי בקרוב ייוולד מושיען של ישראל. על אף הגזירה, בדרך ניסית לחלוטין, בת פרעה הצילה תינוק שנולד לעמרם משבט לוי, וקראה לו בשם "משה".

מהי משמעות הראייה והידיעה?

משה גדל, ויצא לראות את אחיו בני ישראל הנאנקים תחת עול הגלות הקשה. בהמשך, הוא התגלגל למדין, חזר למצרים וגילה כי המלך התחלף², אך בני ישראל עדיין סובלים שעבּוד נורא. הפסוק מתאר את זעקתם של בני ישראל העולה השמיימה לפני ה', והפרק השני בספר "שמות" נחתם במילים: "וירא אלוקים את בני ישראל, וַיֵדע אלוקים".

רבים ממפרשי המקרא³ עומדים על משמעות הראייה והידיעה האלוקית הנזכרות כאן, ושואלים: הרי הקדוש-ברוך-הוא הוא "כל יכול", נמצא בכל מקום, ואין דבר נעלם ממנו⁴, ואם כן, מה מהותה של הפנייה האלוקית אל בני ישראל, לאחר שנים ארוכות של עבדות קשה?

גם בהתרה אין להתייאש

מוסבר על כך בחסידות, כי ביחס האלוקי לנבראים, יש שני אופנים: 'דעת עליון' ו'דעת תחתון'. באופן הראשון, החיוּת האלוקית מחיה את העולמות ואת הנבראים באור רוחני נעלה ביותר, שלמעלה משייכות והתייחסות לפרטים, כביכול. מה שמאפשר לאדם מרחב בחירה חופשית, בלא ההקשר השיפוטי והדין המגיע לכל אחד לפי מעשיו. ואילו באופן השני, בו נהג הקדוש-ברוך-הוא כאשר הביט לעבר בני ישראל במצרים, וראה וידע אותם, החיוּת האלוקית מוזרמת לעולם בדרך פרטנית וישירה, והנבראים זוכים לכוחות לפי מעשיהם.

הסיבות להנהגה האלוקית עם הנבראים ברגע נתון, נסתרות ולא ידועות לבני האדם. יש פעמים שהקדוש-ברוך-הוא מגלה את עצמו, כביכול, לנבראים, משפיע להם שפע לפי מעשיהם, ושופט אותם לפי הכללים שקבע לשכר ועונש.

אך יש פעמים שה' מסתיר את פניו⁵, ומעניק גם לאנשים לא ראויים כוח והשפעה.

לכן, גם ברגעים של התמודדות עם קושי - לא נתייאש, נזעק מקירות ליבנו אל היושב במרומים, וכפי שענה לאבותינו במצרים - בוודאי לא ישיב את פנינו ריקם.

1. שמות, פרק א', פסוק ח'. ↩

2. ראה שמות, פרק ב', פסוק כ"ג, ובפירושי רש"י והרמב"ן שם. ↩

3. ספורנו, אור החיים, ועוד. ↩

4. כנאמר בירמיהו, פרק כ"ג, פסוק כ"ד: "הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא". ↩

5. על-פי דברים, פרק ל"א, פסוק י"ח. ↩