סעודה רעבתנית
לאחר שאחי יוסף מכרו אותו לאומה אחרת וניתקו כל קשר עמו, יוסף התגלגל למצרים ועלה לגדולה. הוא הגיע למעמד רם של 'משנה למלך', ובידיו הייתה השליטה וההנהגה של כל ארץ מצרים.
באותן שנים, שרר רעב כבד בארץ ישראל, ויעקב אבינו ביקש מבניו לרדת למצרים ולרכוש מזון ותבואה לבני ביתם. הרעב היה גם בארץ מצרים עצמה, אך התורה מספרת באריכות כיצד הקדוש-ברוך-הוא הודיע מבעוד מועד לפרעה מלך מצרים על הרעב הצפוי, ומצרים נערכה מראש במאגרי מזון, פרויקט אותו ניהל לא אחר מאשר יוסף, ה'משנה למלך'.
כאשר אחי יוסף הגיעו למצרים, הוא אירח אותם על שולחנו, והורה לממונה על ביתו להכין להם ארוחה בשרית משובחת.
ויש מקום לשאול: לפי השקפת התורה, ראוי להסתפק במועט ולחיות חיים צנועים, עד-כדי-כך שהנביא ישעיהו אומר שלעתיד-לבוא, בימות המשיח, בני ישראל לא יהיו להוטים אחרי תענוגות, אלא יהיה להם 'לחם צר ומים לחץ'1. אם כן, מה פשר העובדה שיוסף ערך לאחיו סעודה משובחת ומפוארת, דבר שלכאורה מנוגד לגישה התורנית?
תלוי במי מדובר
הסבר הדבר, טמון בעיקרון-מנחה יסודי:
אכן, דרישת התורה מיהודי להסתפק במועט ורק במה שנצרך, מבלי לרדוף אחרי מותרות ותפנוקים מיותרים, נצחית בכל הזמנים. ואולם, יהודי צריך לזכור שדרישה זו מכוונת אך ורק לגבי ניהול החיים שלו עצמו.
ואילו כשמדובר על חיי הזולת, נדרש מיהודי להניח הצידה את עיקרון ההסתפקות במועט, ולתת ולהעניק לאחרים בצורה נדיבה ובהרחבה גדולה.
לכן, גם מי שבחייו האישיים מסתפק במאכלים פשוטים וחי את חייו בצניעות רבה, ללא תענוגות ותפנוקים. כאשר מגיעים אליו אורחים, מוטל עליו לכבדם ולארח אותם כיד ה' הטובה עליו, ולא זו העת לחסוך ולצמצם.
נדבה הגונה
ומזה הוראה והתוויית דרך לחיים:
כאשר דורשים מיהודי נדבה ומתת צדקה למשפחה הזקוקה לעזרה וסיוע, אל לו לחשב את צרכי המשפחה בצמצום, ולפי עיקרון ההסתפקות במועט, בנימוק שזו דרך החיים המועדפת על יהודי. בעוד שלעצמו אכן ראוי שיתנהג בצניעות ולא יהיה שקוע בתענוגות. הרי למען הזולת – עליו לנדב ככל שידו משגת, ולתרום לטובת הנזקקים ביד רחבה.
1. ישעיהו, פרק ל', פסוק כ'.