למה להוסיף איסורים?
בסיום הפרשה, מופיע ציווי כללי: "ושמרתם את משמרתי". אומרים על כך חכמים1: "עשו משמרת למשמרתי". כלומר, מוטלת חובה על חכמי הדור, לגזור גזירות ולגדור גדרים כדי להרחיק את האדם מלעבור עבירה.
פסוק זה מהווה מקור לגזירות ולאיסורים שאסרו חכמים בנוסף על מה שנאסר בתורה. כדי להרחיק את בני ישראל מאיסורים חמורים ונפילות רוחניות, אסרו חכמים לעשות דברים דומים או קרובים למעשה עבירה.
ונשאלת השאלה: הקדוש-ברוך-הוא אסר על אדם הראשון וחווה אשתו2 לאכול מעץ-הדעת. לשאלת הנחש מדוע אינם אוכלים, מיהרה חווה לענות שאלוקים אמר "לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון3" – היא הוסיפה איסור נוסף שהקדוש-ברוך-הוא לא אסר.
הזדרז הנחש, דחף את חווה אל עץ-הדעת, והוכיח לה שנגיעה בעץ לא ממיתה. מכך הסיקה חווה כי כמו שנגיעה לא ממיתה, אף אכילה לא ממיתה. ומכאן הייתה קצרה הדרך לחטא עץ-הדעת.
לכאורה, יש ללמוד מכך שאין להוסיף סייגים על איסורי התורה, אלא לקיים את דברי ה' בדיוק כפי שנאמרו. אם כן, מדוע חכמים גוזרים גזירות ומוסיפים סייגים?
מול ניסיונות ומכשולים
ההסבר הוא, שלמעשה העולם מלא פיתויים רבים המקשים לקיים תורה ומצוות כראוי. זהו מצב בו יש בהחלט חשש שאנשים עלולים לעיתים למעוד, ליפול ברשתו של היצר-הרע ולעבור על מצוות ה' – חלילה.
זו הסיבה שמאחורי ציווי התורה "ושמרתם את משמרתי", רק על-ידי תוספת גדרים וסייגים, ניתן להתמודד עם הניסיונות, להישמר ממכשולים ולהישאר טהורים. מכאן נובעת האחריות של גדולי ישראל לגזור גזירות שונות כדי להרחיק את האדם מעבירות.
בין גן-עדן לעולם-הזה
לעומת החיים בעולמנו המלא בפיתויים, אדם הראשון חי בגן-עדן – מקום קדוש שאין בו רוע ואין בו ניסיונות. שם אכן לא היה כל צורך לגדור גדרים וסייגים נוספים על ציוויי הבורא.
יתר על-כן. לפעמים הוספת איסורים עלולה להוות חיסרון, כי עבודת ה' נועדה להתבצע בעולם הזה הגשמי, ואין להיבדל ולפרוש מן העולם לגמרי עד לניתוק כל קשר ומגע עם הגשמיות.
לכן, לאדם וחווה אכן היה אסור להוסיף סייג או גדר נוספים, שכן הם חיו במקום ובזמן שהדבר לא התבקש.
אך במצבנו, בעולם מלא בפיתויים ובניסיונות, עלינו להוסיף סייגים ולהתרחק מכל דבר שיכול להביא לידי עבירה. כך נעבוד את ה' ונעלה על דרך המלך.