"נסים הרבה" בשחין
מכת שחין התרחשה כאשר משה רבינו זרק כלפי מעלה חופן פיח שהתפשט על כל מצרים. כל מי שנגע בו האבק, גופו לקה והתמלא באבעבועות. רש"י בפירושו מציין1 כי במכה זו היו "נסים הרבה". ומפרט: הראשון, כמות הפיח בידו של משה, הייתה כפולה מזו שהיה יכול להחזיק. הנס השני היה שהאבק התפזר למרחקים עצומים, וכיסה את כל מצרים.
ונשאלת השאלה: מאחר שרש"י מציין שני ניסים בלבד, מה פשר האמירה שהיו "ניסים הרבה"?
במיוחד שהמדרש2 מפרט גם נס שלישי, לגבי גובה הזריקה, ועם זאת אינו מכנה את ההתרחשות כ"ניסים הרבה".
יתכן שכוונת רש"י היא גם לעצם הנס שבמכה, כאשר אבק הפך לשחין3, או לכך שפירור אחד הספיק למלא את כל הגוף של המצרי שנגע בו. אולם עדיין נדרש הסבר, מדוע רש"י מוצא לנכון לציין שמדובר ב"ניסים הרבה", ומדוע פירט דווקא את שני הניסים הללו?
הניסים שלטו בטבע
הסבר הדברים הוא שבדבריו "ניסים הרבה" רש"י לא מתכוון רק לכמות הניסים, אלא גם ובעיקר לאיכות. כלומר, במכה זו, מכת שחין, היו "ניסים הרבה" באיכותם, יותר מאשר במכות הקודמות.
כל המכות שבאו על מצרים קודם לכן, התרחשו באמצעות ניסים מופלאים, בלי כל התאמה לדרך הטבע. 'הדם', 'הצפרדע' 'והכינים', באו באמצעות הכאה פשוטה במטה. ל'ערוב' ול'דבר' כלל לא קדמה פעולה כלשהי. ואילו מכת 'שחין' הייתה הראשונה בה נדרש לעשות מעשה טבעי, של פיזור פיח באוויר, כדי שהוא יהפוך לשחין. עדיין מדובר בנס, אבל בעיקרו של דבר, מכה זו התרחשה בצורה טבעית.
חיבור זה בין פעולה טבעית לנס, בולט בשני הניסים אותם מציין רש"י. משה רבינו ביצע פעולה טבעית של איסוף פיח, והנס שלט בפעולה זו בהכפלת הכמות שביכולתו להחזיק. גם פעולת הזריקה היא מעשה טבעי, אך הנס שלט בה, והיא הגיעה למרחקים עצומים.
יהודים לא זקוקים לתזכורת
באמירה זו רצה רש"י לחדד את החידוש המיוחד שהיה ב'מכת שחין'. הרעיון מאחורי חיבור הנס עם המעשה הטבעי, מבטא את העליונות הבלעדית של הקדוש-ברוך-הוא ושליטתו גם על הטבע. אם במכות הקודמות יכלו חכמי מצרים לחשוב שלמרות הניסים המופלאים, הרי הטבע הוא בשליטתם, 'מכת שחין' הוכיחה להם שזו טעות. והאמת היא שלה' יש שליטה מלאה גם בדרכי הטבע.
אנו, בני עם ישראל, לא נדרשים ל'מכת שחין' כדי להכיר בכך. כל יהודי מאמין בקיומו של הבורא, ובעליונותו הבלעדית. ולכל יהודי ברור שהבורא יתברך מנהיג את העולם ושליט על הטבע, ויש לו את הכוח והיכולת לחולל שינויים וניסים גם בדרכי הטבע. מה שקרה, כאמור, 'במכת שחין' – ומה שיקרה במהרה, בגאולה השלימה.