תוכחות ואזהרות כ'שירה'?!
פרשת השבוע נקראת על שם שירת 'האזינו', אותה משמיע משה רבינו לפני בני ישראל לקראת סיום ארבעים השנים במדבר, והכניסה לארץ ישראל.
בשירה זו, עשו שימוש גם בעת הקרבת הקרבנות בבית-המקדש. בכל שבת, הקריבו קרבן מוסף על-גבי המזבח, והלויים היו מלווים את עבודת הקרבנות בשירה ובזמרה1.
לשם כך, חילקו את 'שירת האזינו' לשישה חלקים נפרדים, ובכל שבת שרו הלויים חלק אחד, כך שלאחר שש שבתות סיימו את השירה כולה, ולאחר מכן חזרו שוב לתחילת השירה.
נשאלת השאלה: כיצד ייתכן לכנות את התכנים של 'האזינו' בשם 'שירה', ולזמר אותה בליווי כלי שיר, הרי היא מכילה אזהרות חמורות ודברי מוסר ותוכחה קשים, וגם נבואות על הגלות?
שירת החול ושירת השבתות
ההסבר טמון בעצם העובדה של חלוקת השירה לשישה חלקים:
בכל אחד מששת ימי החול, היו הלווים שרים בבית-המקדש מזמור תהילים מסוים שהיה 'שיר של יום'. וששת המזמורים יחד רקמו מבנה אחיד ורצף של שירה.
השיר של יום ראשון, עסק בעובדה שכל העולם קנוי לקדוש-ברוך-הוא. בשיר של היום השני, מדובר על חסדי ה' ובחירתו בעם ישראל. בשיר של היום השלישי, מדובר על ההתנהגות הלא רצויה של בני ישראל אל מול חסדי הבורא. ביום הרביעי, עסקה שירת הלויים בעובדה שבורא העולם מתגמל את כל העושים טוב ורע. ביום החמישי, היו אלה דברי נחמה בהם הקדוש-ברוך-הוא מנחם את בני ישראל וכואב את כאבם. וביום השישי, נסובה השירה על הגאולה השלימה.
הכל מוביל לגאולה
למעשה, ששת החלקים של 'שירת האזינו' מקבילים לששת המזמורים האמורים. בתחילה מדובר על חסדי הבורא, לאחר-מכן על הפניית העורף של בני ישראל, דברי מוסר ותוכחה, תנחומיו של הקדוש-ברוך-הוא – ולבסוף על הגאולה השלימה.
לכן, כשם שששת המזמורים של ששת ימי החול הם מקשה אחת, ולא נכון להתייחס לכל חלק בנפרד, כך לא ראוי להתייחס לחלק מסוים ב'שירת האזינו' בנפרד, אלא יש לראות את כל השירה כאחת. מכאן שלא נכון לראות את פסוקי התוכחה והאזהרות כיחידות נבדלות, אלא לדעת שכל 'שירת האזינו' מהווה מבנה רציף של המסלול המוביל לגאולה הסופית.
מתוך הבנה זו – שכל השירה היא רצף אחד – מגיעים להכרה שאין דבר רע בכל המאורעות המובילים לגאולה העתידה. גם מה שנראה לנו כעת כאירועים של אימה וסבל, יתברר עם בוא הגאולה כדברים שהיו לטובה, וחלק מהדרך שהובילה למטרה הסופית.
לכן, ברור שניתן לכנות את כל 'שירת האזינו' בשם 'שירה' – כי אכן כל חלקיה הם תיאור המסלול המוביל לגאולה האמיתית והשלימה.
1. ה'יד החזקה' לרמב"ם, הלכות תמידין ומוספין, פרק ו', הלכה ט'.