בור עם נחשים ועקרבים
יוסף, בן הזקונים של יעקב אבינו, זוכה לחיבה מיוחדת מצד אביו, שאף עושה לו כתונת פסים – ואחיו מקנאים בו ושונאים אותו. עם זאת, יוסף לא נמנע מלשתף את כל בני משפחתו בחלומותיו, למרות שהכל מבינים שהחלומות עוסקים בבירור בהתפתחות שתביא את יוסף לשלוט באחיו.
בעקבות הקנאה והשנאה ליוסף, הם השליכו אותו לבור, עליו נאמר בתורה "והבור ריק אין בו מים". אומרים על כך חכמי התלמוד1: "מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו".
ונשאלת השאלה: אם כוונת הכתוב באמירה שהבור ריק ממים, היא להדגיש את המסוכנות של הבור כמקום ששורץ נחשים ועקרבים, למה הדבר לא כתוב בתורה במפורש?
תוצאה ישירה ומיידית
הסבר הדבר נעוץ בעיקרון-יסוד בעבודת ה':
חכמים אומרים2 – "אין מים אלא תורה". תורת ישראל נמשלה למים – כשם שמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, אך למרות הירידה אין בהם שום שינוי, כך התורה ירדה ממקום כבודה בעולמות העליונים עד העולם הזה התחתון – ובכל זאת לא השתנתה כלל3.
כלל נוסף נאמר לגבי לימוד התורה – כאשר יהודי נמנע מללמוד תורה, ראשו הפנוי מדברי תורה, יתמלא עד מהרה בדברים שליליים שיפריעו לו לעבוד את ה' כראוי.
ברוח זו מתבארים דברי התלמוד "מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו": בשעה שהמוח היהודי חסר תורה ו"אין בו מים" (אין בו תורה), מטבע הדברים, הוא יתמלא בתכנים לא רצויים, ו"נחשים ועקרבים יש בו". וזה קורה ללא שלב ביניים, שכן הריקנות מתורה מתמלאת ב"נחשים ועקרבים" כתוצאה ישירה ומיידית.
לכן אין התורה נדרשת לכתוב במפורש שבבור אליו הושלך יוסף, היו נחשים ועקרבים, כי אם הבור מתואר ככזה ש"אין בו מים (תורה)", מכאן ברור מאליו שיש בו "נחשים ועקרבים" (דברים שליליים).
חיבור עם "נותן התורה"
ולמה באמת חיסרון בלימוד התורה, גורם פגיעה ישירה ומיידית בעבודת ה' של היהודי?
הסיבה לכך היא, משום שעיקר לימוד התורה הוא ההתקשרות והחיבור של היהודי הלומד תורה עם הקדוש-ברוך-הוא "נותן התורה". כדי ליצור את החיבור הזה, יש ללמוד תורה מתוך הכרה ואמונה שכל דברי התורה הם דבר ה', ובשונה מכל שאר החוכמות שהן שֵׂכֶל אנושי, התורה היא חכמתו האלוקית של בורא העולם.
מכאן נלמד שמי שנמנע מלימוד התורה, חלילה, מתכחש, חס-ושלום, לקדוש-ברוך-הוא שהוא הבעלים של התורה. ומי שמתנתק מ"נותן התורה", אין זה פלא שמיד יתמלאו מוחו ולבו ברעיונות ורצונות ששאובים מההיפך המוחלט של קדושה ורוחניות.
והמסר ברור:
כל אחד ואחד נדרש להקפיד על עיסוק בתורת ה' בצורה עקבית ומסודרת. והלימוד אמור להיות מתוך הכרה שהתורה היא שֵׂכֶל אלוקי שניתן לנו מאת בורא העולם. לימוד תורה מסוג זה, בוודאי לא יאפשר את כניסתן של מחשבות שליליות – ויאיר את האדם באור של קדושה.