מה מיוחד במילה?
לקראת סיום הפרשה1, הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶה את אברהם אבינו לערוך לעצמו 'ברית מילה'. על-אף גילו המבוגר, אברהם אבינו לא מהסס, ומזדרז לקיים את המצווה למרות הקושי והכאב הרב הכרוכים בה.
ונשאלת השאלה: מדוע בחר הקדוש-ברוך-הוא דווקא במצוות מילה כמִצְוָה הראשונה אותה נדרש אבי האומה היהודית לקיים? לכאורה במִצְוָה הראשונה צריך להיות תוכן רוחני עמוק וערך סגולי גבוה ביותר, ואיזו ייחודיות יש במצוות 'ברית מילה' ביחס לשאר המצוות?
האמא לא חייבת
על פי כללי ההלכה, כאשר נולד ילד יהודי, מוטלת חובה מיידית על האב למול את הבן או לשכור מוהל שימול את הבן בשליחותו, ויכניסהו ל'ברית' כהלכה. אולם, אין חובה על האישה למול את בנה, ואין זה נדרש ממנה.
דבר זה נלמד בתלמוד2, מהכתוב שאברהם אבינו מל את יצחק בנו "כאשר ציוה אותו אלקים", ודורשים חכמים: "אותו [את האב] ולא אותה [את האם]". ונשאלת השאלה3: מפני מה נדרשים חכמי ישראל ללימוד מיוחד על כך שהאישה לא חייבת במילת בנה, הרי כלל הוא שנשים פטורות מהמצוות שתלויות בזמנים ספציפיים4, וכיון שמצוות מילה מתקיימת ביום השמיני ללידה, האם לא די בכך ללמד שהנשים פטורות מהמצווה למול את בניהן?
ההסבר טמון בסיפור התלמוד5 כי כאשר דוד המלך היה נכנס לבית המרחץ, הוא היה עצוב ומפוחד, משום שבאותה שעה חש את עצמו מנותק מכל מצוות ה', כאשר פשט את בגדיו ולא קיים גם את מצות ציצית. אולם, לאחר שנזכר ב'מילה' הקיימת בבשרו, התיישבה דעתו.
לכאורה, הדברים תמוהים: הרי קיום מצוות 'מילה' בבשרו של דוד, היה שנים רבות קודם לכן, ומדוע התיישבה דעתו רק כעת?
מצוה תמידית
הביאור הוא, שמצוות 'מילה' אינה תלויה ומוגבלת בזמן מצומצם, אלא שבכל רגע ורגע בו היהודי מהול, הוא מקיים מצוה גדולה. לכן התיישבה דעתו של דוד, כי בהיותו במרחץ הוא הרגיש שגם עכשיו הוא מקיים את מצוות ה'מילה'.
זו גם הסיבה לכך שחכמים דרשו לימוד מיוחד מהפסוקים כדי לפטור את האישה מלמול את בנה, כי מצוות 'מילה' אכן לא תלויה בזמן מסוים אלא מצוה תמידית שמקיימים בכל רגע ורגע.
ולכן הקדוש-ברוך-הוא בחר דווקא במצוות 'מילה' שתהיה המצווה הראשונה שבין כל המצוות שהצטווה אברהם אבינו – כי דווקא במצווה זו מודגש ובולט הקשר המיוחד של היהודי עם בורא עולם בכל רגע נתון ובכל ימי החיים.