איך המשל תואם לנמשל?
במשך שהותם במדבר, עצרו בני ישראל לחניות בארבעים ושניים מקומות, על-פי ציווי ה'. ובפרשת השבוע מופיע פירוט של כל החניות לאורך המסע, מהיציאה ממצרים ועד הכניסה לארץ ישראל.
את המשמעות של פירוט המסעות, מפרש רש"י באמצעות משל שאמרו חכמינו1: "משל למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר לרפאותו. כיוון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות, ואמר לו: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך". כלומר, הדבר דומה למלך החוזר למקומו ממקומות שבהם ביקר עם בנו החולה כדי לרפא אותו, ובדרך חזור – האב מזכיר לבן את הקורות אתם בדרך הלוך.
נשאלת השאלה: לכאורה, המשל אינו הולם את הנמשל, כי בעוד שהתורה מדברת על מסעות בני ישראל ממצרים לארץ ישראל לראשונה, המשל הוא על מלך שחוזר עם בנו ממקום המרפא את הדרך שהלכו כבר קודם לכן?
המסע אל הגאולה
על-פי פנימיות התורה, מסעות בני ישראל ממצרים, מסמלים את הדרך הארוכה שעוברים בני ישראל בגלות עד ביאת המשיח. הדבר נרמז בכך שהחניה האחרונה היא ב'ירדן יריחו' – רמז למלך המשיח, עליו נאמר שיהיה 'מורח ודאין'2. כלומר, דן ושופט על-פי הריח.
קשיי הגלות נראים בלתי נסבלים, אולם מטרתם היא כדי שמתוך הירידה הגדולה, יתעלו בני ישראל עליה גדולה מאד, ויזכו לגאולה נעלית ביותר.
יתר על כן: לא רק שהגלות היא ירידה לשם התעלות ונסיקה, אלא גם קשיי הגלות עצמם אינם רעים כלל. נכון שכיום הם נראים לנו ככאלה, אך עם בוא הגאולה – נבין שהכל היה לטובה.
ולמרות שלאורך הגלות לא רואים איך כל הקשיים וכל הסבל הם בעצם לטובתנו, כשתבוא הגאולה נראה ונבין את הדברים נכון. וכדברי ישעיה הנביא, שבעידן הגאולה נגיד3: "אודך ה' כי אנפת בי" – בביאת המשיח אני אודה לקב"ה על-כך שכעס עלי וייסר אותי, כי או-אז יהיה מובן כיצד הכל היה לטובה.
במבט לאחור – נבין
לכן, כאשר חכמים ממשילים את מסע בני ישראל במדבר להליכת המלך עם בנו, הם מדייקים ואומרים שכל המסע הראשון של המלך ובנו היה רק כדי לרפא את הבן. ובנמשל, כל מסעות הגלות הם רק כדי שבני ישראל יתעלו ויתרוממו יותר.
בהמשך מוסיפים חכמים ומפרטים, כי רק בדרך חזור הבן הבין והפנים את כל פרטי המסע הראשון. כך גם בנוגע למסע הגלותי של בני ישראל. תוך כדי המסע, עדיין לא ניתן להבין שהכל לטובה, אך עם ביאת המשיח, כשנסתכל על המסע במבט לאחור, נבין ונראה שכל מסע הגלות היה לטובתנו.

