מתנה מיוחדת
הציווי הפותח את פרשתנו הוא: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶה את בני ישראל למנות שופטים שידונו את בני ישראל בבתי-הדין, וכן למנות שוטרים שיוודאו כי בעלי-הדין ממלאים אחר פסיקת הדיינים.
על כך אומרים חכמי ישראל את המשל הבא1: "משל למלך שהיו לו בנים הרבה, והיה אוהב את הקטן יותר מכולן. והיה לו פרדס אחד, והיה אוהבו יותר מכל מה שהיה לו. אמר המלך, נותן אני את הפרדס הזה שאני אוהבו מכל מה שיש לי, לבני הקטן, שאני אוהבו מכל בניי".
והנמשל – הקדוש-ברוך-הוא החליט לתת במתנה לבנו האהוב – עם ישראל – את הדבר החביב עליו, הוא הדין והמשפט. ובלשון חכמים: "אמר הקדוש-ברוך-הוא: מכל האומות שבראתי, איני אוהב אלא לישראל.. מכל מה שבראתי, איני אוהב אלא את הדין.. נותן אני מה שאהבתי, לעם שאני אוהב".
לפי זה, בני ישראל קיבלו מאת ה' את המִצְוָה לעשות דין וצדק כמתנה מוחלטת, בעקבות היותם העם האהוב ביותר.
נשאלת השאלה: הרי המִצְוָה להקים בתי-דין ולשפוט בצדק ניתנה גם לגויים, והיא אפילו נמנית בין 'שבע מצוות בני נוח'. אם כן, מה משמעות האמירה שזו מצוה שניתנה לעם ישראל כמתנה מיוחדת, כי הקדוש-ברוך-הוא רוחש להם אהבה מיוחדת?
במדבר ובארץ ישראל
ההסבר טמון בהבנת מהות תפקידו של השופט:
לכל עם יש ספר חוקים עב כרס, בו מפורטים כל חוקי המדינה. ואולם, מאחר ואנשי המדינה אינם בקיאים בכל הנכתב בספר החוקים, לוקחים על עצמם השופטים את האחריות ללמוד ולשנן את ספר החוקים, ולדון את בני העם על-פי הנכתב. זו המִצְוָה שניתנה לכל אומות העולם מאת הבורא – להעמיד את אנשי המדינה על מוסריותם, ולהעניש את מפירי החוק בנדרש.
אולם, לבני ישראל ניתנה מתנה נוספת. הקב"ה נתן לחכמי ישראל את הכללים על-פיהם צריכה התורה להידרש, וחכמים עמלו בכוחות עצמם ולמדו את כל הדינים ופסקי-הדין הדרושים בכל עת.
כלומר, הקב"ה מסר לבני ישראל כוח אלוקי עצום, על-ידו יוכלו לחדש דינים בתורה על-פי כללים אלוקיים שניתנו רק להם.
שכל בחכמת הבורא
אם כן, זו המתנה הגדולה שקיבלו בני ישראל מאת בורא העולם – לחדש דינים בתורה, ולעמול בכוחות עצמם בחכמת הבורא.
עד-כדי-כך גדלה מעלת ותוקף כוחם של חכמי ישראל לחדש בתורה על-פי הכללים שקיבלו, שהקב"ה מכריז בתורה ואומר שאנו נדרשים לקיים אחר פסקי-הדין שלהם, אפילו אם הם אומרים דברים שאינם ברורים לנו לחלוטין.
האמת היא, שזהו אחד התפקידים לשמם ירדנו לעולם הזה – ללמוד את חכמת הבורא באופן מעמיק, לעדן את השכל הגשמי ולעשותו משרת לקדושה ולחכמה האלוקית.
1. דברים רבה, פרשה ה', ז'.

