למה נדחתה ההשלמה בחודש?
מצוה על כל אחד מישראל, להקריב קרבן פסח ביום י"ד בניסן. בפרשתנו מסופר כי לאחר הקרבת קרבן הפסח בשנה השנית ליציאת בני ישראל ממצרים, פנתה קבוצת אנשים מבני ישראל שההקרבה נמנעה מהם בשל היותם טמאים אל משה רבינו וטענו "למה נגרע" משאר בני ישראל ולא נזכה להקריב קרבן פסח1?
בתגובה, אומר להם משה רבינו כי הקדוש-ברוך-הוא קיבל את טענתם, וקבע את 'פסח שני' כמועד ב' להקריב את קרבן הפסח. התאריך שנקבע ל'פסח שני' הוא י"ד באייר, חודש אחרי המועד הראשון.
נשאלת השאלה: ישנם קרבנות רבים אותם ניתן להשלים לאחר המועד הראשוני, אך תאריך ההשלמה מופיע בדרך-כלל ימים סמוכים ממש למועד הראשון, ומדוע בקרבן פסח נקבע תאריך ההשלמה – י"ד אייר -מאוחר ורחוק כל-כך מהמועד הראשון – י"ד ניסן?
בין ניסן לאייר
להבהרת הדברים, יש לעמוד על מהותם של שני החודשים 'ניסן' ו'אייר':
על-פי פנימיות התורה2, חודש ניסן מסמל את ההתרחקות מכל מעשה רע והימנעות מעבירות. לכן זה החודש שבו התרחשה יציאת-בריחת בני ישראל ממצרים3 והיציאה והשחרור משעבוד מצרים וטומאתה.
לעומת זאת, חודש אייר מתאפיין בעשייה חיובית ורדיפה אחרי קיום מצוות. לכן בחודש אייר כולו, מקיימים מצוה מיוחדת – 'ספירת העומר', ספירת הימים למתן-תורה, והכנה לכך באמצעות רדיפה אחרי מצוות.
החודש השני, הנעלה יותר
הבדל זה בין שני החודשים, בא לידי ביטוי בהבדל מהותי בין פסח ראשון לפסח שני:
המועד הראשון של הקרבת קרבן פסח, אחרי חצות היום של ערב חג הפסח, הוא בשעה שבה החמץ כבר אסור. ואילו במועד ההקרבה השני, בי"ד באייר, מותר לאכול חמץ, ואין ציווי של היבדלות מאכילת חמץ והנאה ממנו4.
הסיבה לכך היא, שהחמץ מסמל את הטומאה ואת היצר הרע. לכן, במועד ההקרבה הראשון, הרומז לשלב הראשון של עבודת ה', ניתן דגש על הבריחה והשמירה מכל דבר שלילי, וזה הזמן שבו החמץ אסור. במועד ההקרבה השני, ניצב היהודי בדרגה גבוהה יותר, בה הדגש בעבודת ה' הוא על תוספת במצוות ומעשים טובים. וזה מצב בו אין צורך לאסור את החמץ.
לכן 'פסח שני' נקבע דווקא בחודש 'אייר' – החודש של עבודת ה' ברמה נעלית יותר.