למה רק בסיום התורה?
שלושת הפסוקים האחרונים בפרשת 'וזאת הברכה' החותמת את כל חמשת חומשי התורה – הם דברי שבח והלל למשה רבינו. התורה מזכירה את המופתים הגדולים שעשה משה, ומסיימת שכל זה נעשה "לעיני כל ישראל".
על כך מפרש רש"י, שהכוונה היא למעשה האצילי של משה רבינו בשבירת 'לוחות הברית' לעיני כל העם, לאחר שברדתו מהר סיני הוא נחשף לחטא העגל.
רש"י מוסיף ומפרש, כי בעקבות מעשה זה, אמר הקדוש-ברוך-הוא למשה רבינו: "יישר-כוחך ששיברת!".
נשאלת השאלה: מדוע המתין רש"י והביא את תגובתו של הקדוש-ברוך-הוא רק כאן בחתימת התורה, הרי האירוע התרחש כ-40 שנה קודם לכן1, ומדוע לא הזכיר רש"י כבר אז שהקדוש-ברוך-הוא הודה למשה רבינו על כך?
כמו האב והבן
להבהרת הדברים יש להקדים, שחכמי ישראל אומרים שהקדוש-ברוך-הוא נתן ליצר-הרע כוחות גדולים כדי שיצליח לשלוט על בני ישראל, כביכול, ולשכנע אותם לעשות את עגל הזהב.
וכל זה, במטרה שאחרי החטא, יתעוררו בני ישראל בתשובה שלימה ויתעלו למעלתם הגדולה של בעלי-תשובה, כנאמר2 "במקום שבעלי-תשובה עומדים, צדיקים גדולים אינם יכולים לעמוד".
משה רבינו היה מודע לכך, אלא שהוא חש כי כדי לעורר את העם לתשובה, נדרש מעשה מיוחד שיעורר את העם לתשובה, והחליט לנקוט בשיטה ידועה.
בספרי חסידות3 מובא משל לעניין התשובה, על בן שאינו מתנהג כראוי, ואביו מחפש דרכים לעורר אותו לשוב לדרך הישרה. לשם כך, הצהיר האב בפני הבן, שמעתה אינו אביו. כאשר שמע זאת הבן, הזדעזע והיטיב את דרכו מיד.
התוצאה החיובית הושגה
כך פעל גם משה רבינו. הוא שבר את 'לוחות הברית' לעיני כל ישראל, ובכך זעזע אותם וגרם להם להיות מודעים לחומרת חטא העגל, וכך עורר אותם לתשובה.
כאשר הקדוש-ברוך-הוא ראה את דרך הפעולה של משה רבינו, ואת התוצאה החיובית שדרך זו הניבה, מיד הודה לו ואמר לו – "יישר-כוחך ששיברת".
לכן, רש"י מפרט את שביעות רצונו של הקדוש-ברוך-הוא משבירת הלוחות בידי משה רבינו רק כאן, בסיום התורה, ולא בפרשת העגל. שכן, רק כאן מפורש הדבר העיקרי של שבירת הלוחות "לעיני כל ישראל", הוא הדבר שעורר את ליבם של ישראל לתשובה.

