למה ה'תוכחה' כפולה?
בפרשת השבוע, מופיעים פסוקי ה'תוכחה' המכילים פירוט ארוך של דברים לא רצויים שיבואו על מי שלא יקיים את התורה והמצוות כרצון ה'.
נשאלת השאלה: גם בפרשת 'בחוקותי' מפורטים עונשים חמורים1, אך שם התורה מונה רק 49 קללות ועונשים. אם כן, מדוע בפרשתנו, פרשת כי-תבוא, פסוקי ה'תוכחה' מכילים עונשים במידה כפולה – 98 עונשים שלא נזכרו קודם לכן?
בהתאמה לתקופות השנה
לפי פנימיות התורה, העונשים המופיעים בתורה, אינם חס-ושלום כדי לגרום רעה למי שעבר עבירה, אלא מדובר בהליך של טהרה וזיכוך של הנפש2.
והסיבה להבדל בכמות האזהרות שבשתי הפרשיות, היא בהתאמה לזמני השנה בהם קוראים את שתי הפרשיות. פרשת 'בחוקותי' נקראת בסמיכות לחג השבועות, ואילו את פרשת 'כי-תבוא' קוראים בתורה בסמיכות לחגי תשרי.
בחג השבועות, לאחר מעמד מתן-תורה, משה רבינו עלה להר סיני לקבל מהקדוש-ברוך-הוא את התורה. כשירד, כעבור ארבעים יום, ראה משה את העם חוטא ומשתחווה לעגל מזהב. ובה בשעה, שבר משה את הלוחות.
לאחר-מכן, נתן הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל את הלוחות השניים, ויחד עימם ניתנו עוד דברי תורה רבים, כדברי חכמי ישראל3 שהלוחות השניים היו "כפליים לתושייה". אותם, הוריד משה רבינו לעם ישראל ביום הכיפורים.
זו הסיבה שבפרשת 'כי-תבוא' אותה קוראים לפני חגי תשרי, יש עונשים בכמות כפולה מאלה המופיעים בפרשת 'בחוקותי'. מפני שהלוחות השניים כוללים ברכה בכמות כפולה, כהכנה לכך נדרשת רמה כפולה של זיכוך והיטהרות.
לעומת זאת, את פרשת 'בחוקותי' קוראים בסמיכות לחג השבועות, השייך ללוחות הראשונים – כך שרמת הזיכוך הדרושה היא פחותה.
חגים אחרי מאמצים ותחינות
אם להעמיק יותר, ההבדל בין הלוחות ראשונים ללוחות השניים, שבהם יש ברכה כפולה, נובע מהעובדה שהלוחות השניים ניתנו לאחר מאמץ רב ותחינות ותפילות רבות מצידו של משה רבינו. ואילו הלוחות הראשונים ניתנו על-ידי בורא העולם בלי דרישת העם, וללא כל עבודה מצידם.
דבר זה בולט גם בחג השבועות ובחגי תשרי. חג השבועות חל באמצע השנה, לעומת חגי תשרי שבאים אחרי חודש אלול, בו בני ישראל מתאמצים לחזור בתשובה ולהתקרב אל הקדוש-ברוך-הוא ומרבים בתפילות ובתחנונים.
לכן ההשפעה של חודש תשרי גדולה יותר, וגם הזיכוך וההיטהרות לקראתו הם במידה כפולה ומכופלת.