למה מציינים מעשה אחד?
בימים שקודם מתן-תורה, עסק משה רבינו בהכנות לקראת המעמד הנשגב. מסופר על כך בתלמוד, כיצד בדיוק התכונן משה רבינו בכל אחד מהימים הסמוכים ליום קבלת התורה1: "בשני עלה משה וירד. בחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן, בששי לא היה לו פנאי".
בפרשתנו מופיע תיאור מפורט של מעשי משה רבינו ביום החמישי, בניית המזבח והקרבת הקרבן2. התורה מספרת על שורה של פעולות שעשה משה רבינו בהקשר זה. בין הדברים נמנים זריקת דם הקרבן, והכנסת בני ישראל בברית עם ה' באומרם "נעשה ונשמע".
אם כן, נשאלת השאלה:
בעוד שהתורה מונה שורה ארוכה של פעולות חשובות, מדוע מסתפק התלמוד באמירה הקצרה "בנה מזבח והקריב עליו קרבן"?
מטרה משותפת לתורה ולמזבח
להבהרת הדברים, יש להקדים ולהבהיר כי למעשיו של משה רבינו באותם הימים, כהכנה למתן-תורה, יש משמעות מיוחדת. במעשים אלו הניח משה רבינו את היסודות לפעולתה של התורה בעולם, ואיפשר את נתינת התורה לבני ישראל.
התורה הקדושה ניתנה על-מנת להחדיר קדושה במציאות הגשמית3. גם בניית המזבח מכוונת למטרה זו, כשאבני המזבח הפכו מאבנים גשמיות פשוטות למזבח קדוש, עליו ניתן להקריב קרבנות ולהעלות לקדושה גם בהמות.
לכן, מתוך כל מעשיו של משה רבינו באותו יום, בוחר התלמוד לציין דווקא את בניית המזבח. שכן, בהכנה זו ניכר בגלוי הקשר למתן-תורה, בהתאם לכוונה ולמטרה הכללית של מתן-תורה.
הכוח הנצחי של משה
באמצעות ההכנות שעשה משה רבינו למתן-תורה, הוא העניק לבני ישראל את הכוחות הדרושים לקבל את התורה ולהשלים את הכוונה שלשמה ירדה התורה לעולם. ויש לזכור כי פרט לכך שמעמד הר סיני התאפשר בזכות פועלו של משה, מעשיו הנצחיים של משה ממשיכים להעניק כוח לעבודת ה' של כל יהודי גם כיום.
אנו חיים בעולם גשמי, שבו הקדושה חבויה ונעלמת. על כל יהודי מוטלת המשימה, לגלות את הקדושה שבעולם ולנצל את כל מה שקיים בעולם – לעבודת ה'. מאז מתן-תורה ועד היום, ממשיכים אנו לפעול בכוחו של משה רבינו, עד שנזכה לשיא גילוי האלוקות בגאולה השלימה4.