מה יש בהוכחה השלישית?
בפרשתנו, מְצַוֶה הקדוש-ברוך הוא את בני ישראל, כי לאחר הרחבת גבולות הארץ מעבר לנהר הירדן, יש לייחד בשטח הנוסף שלוש 'ערי מקלט' נוספות.
כזכור, 'ערי המקלט' נועדו לשמש מקום הגנה למי שהרג את חברו בשגגה, ונרדף על-ידי קרובי משפחתו של ההרוג.
ציווי זה, להוסיף 'ערי מקלט' לאחר הרחבת הגבולות, ניתן למימוש רק אחרי ביאת המשיח, כאשר ארץ ישראל תתרחב מעבר לגבולותיה כיום.
מעניין: הרמב"ם מביא שלוש הוכחות מן התורה לאמונה בביאת המשיח והגאולה1. האחת, מהנבואה המפורשת2 "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך". השנייה, מהרמזים הכמעט-מפורשים לכך בברכותיו של בלעם. והשלישית, מהציווי להבדיל שלוש 'ערי מקלט' נוספות – דבר שכאמור יכול להתממש רק בביאת המשיח, ואין ספק שהקדוש-ברוך-הוא לא ציווה על כך לשווא.
נשאלת השאלה: בעיון קל נראה, שהסיבה לכך שהרמב"ם אינו מסתפק בהוכחה הראשונה מהפסוק, משום שלא נאמר בו במפורש שהגאולה תהיה על-ידי משיח. ולכן מוצא הרמב"ם לנכון להביא גם את ההוכחה מנבואות בלעם. אך לשם מה מביא הרמב"ם את ההוכחה השלישית מתוספת 'ערי המקלט' – במה עדיפה הוכחה זו על שתי הראיות הקודמות?
הדרך לבחון את הנביא
ההסבר הוא, ששתי ההוכחות הראשונות של הרמב"ם, מבוססות על נבואות. הראשונה היא נבואה ישירה, והשנייה נאמרה ברמז בברכותיו של בלעם.
לגבי הדרך לבחון האם נבואה כלשהי היא אמיתית, נאמר שאם הנבואה היא על דבר טוב שעתיד להתרחש לעם ישראל, אם הנבואה מתקיימת, אות היא שהנביא הוא נביא אמת. ואילו אם הנבואה לא מתקיימת, זו הוכחה שמדובר בנביא שקר, שכן הקדוש-ברוך-הוא לעולם לא חוזר בו מנבואה טובה שהתפרסמה ברבים.
מכאן, שהנבואה עצמה איננה חזקה ותקיפה עד כדי כך שלא יתכן בה שינוי. ורק בכדי שבני ישראל יוכלו לבחון האם הנביא דובר אמת, נבואה שתוצאותיה לטובה חייבת להתקיים.
לא יתכן שינוי
לעומת זאת, מצוות התורה הן רצונותיו של הקדוש-ברוך-הוא, בהם לא יתכן שום שינוי ובוודאי לא ביטול. כדברי הרמב"ם3: "דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי, לא גרעון ולא תוספת".
זו הסיבה שבגללה רצה הרמב"ם להוכיח את הוודאות של ביאת המשיח גם ממִצְוַת 'ערי מקלט'. שכן, מאחר שהגאולה מהווה חלק ממצוות התורה, הוודאות שהיא אכן בוא תבוא – היא מוחלטת, ולא יתכן בכך שינוי. בדיוק כמו הוודאות וההחלטיות של מצוות התורה.