מצוות שנאמרו 'בהר סיני'
פרשת השבוע מכילה מגוון נושאים, ובהם: דיני שמיטה ויובל; דיני מוכר נכסיו; דיני ריבית; דיני המוכר עצמו לעבד ליהודים או לגויים.
כל אלה באים לאחר הפתיחה בפסוק "וידבר ה' אל משה בהר סיני"1.
ודרוש ביאור: מה הייחודיות של מצוות אלו, שדווקא לגביהן התורה מקדימה שנאמרו "בהר סיני"?
עבדי ה' לנצח
חכמים קישרו את המצוות האמורות בפרשתנו, כרצף אחד מתמשך, המלמד על החשיבות הרבה של מצוות השמיטה2:
התורה מְצַוָה לשבות ממלאכת האדמה בשנה השביעית. מי שלא נזהר בכך ועוסק בעבודת האדמה בשמיטה למרות האיסור, עלול להידרדר מבחינה כלכלית עד שייאלץ למכור את נכסיו. במשך הזמן הוא עשוי אף ללוות בריבית. לאחר מכן, הוא עלול למכור את עצמו לעבד אצל אחיו היהודים. וכשהמצב יידרדר עוד יותר, ישעבד אפילו את עצמו לנכרים.
בסך הכל, יש כאן תהליך ארוך ומר של ירידה מדחי אל דחי בהדרגה.
לכן פרשה זו פותחת בהקדמה "וידבר ה' אל משה בהר סיני":
הר סיני, הוא המקום שבו היה מתן-תורה. זה המעמד שבו כל בני ישראל נעשו עבדי ה' לעולמי עד, ככתוב3 "כי לי בני ישראל עבדים".
לפי זה, הפסוק הפותח את הפרשה מקדים ומגלה מראש, כי גם מי שעבר על רצון ה', שִׁעְבֵּד את עצמו לאומות העולם, ולכאורה פרק מעצמו עול מלכות שמיים – עדיין הוא קשור ל'הר סיני'. גם הוא נשאר עבד של ה' לנצח, ושום טומאה ושום חטא לא יכולים לנתק אותו מהקדוש-ברוך-הוא.
'גאולה תהיה לו!'
עיקרון זה שמודגש בתחילת הפרשה, בא לידי ביטוי גם בסיום הפרשה.
לגבי יהודי שמכר את עצמו לגוי, אומרת התורה4: "אחרי נמכר גאולה תהיה לו, אחד מאחיו יגאלנו". כלומר, מצוה על אחיו בני ישראל לדאוג לו, לקנות אותו בחזרה מידי הגוי, ולגאול אותו מהשעבוד המר.
והדברים נכונים גם לגבי הקשר העמוק והמהותי של בני ישראל לקדוש-ברוך-הוא:
גם אם יהודי מכר את עצמו לגויים ולמנהגיהם, ושעבד את עצמו לגמרי לחטאים ולעניינים שליליים, חלילה – הקדוש-ברוך-הוא מבטיח לו כי מאחר ו'בהר סיני' כל בני ישראל הפכו לעבדי ה', בוודאי ש"גאולה תהיה לו". הקדוש-ברוך-הוא בעצמו יגאל אותו ממצבו הלא רצוי, ויגרום לו לשוב בתשובה שלימה – וגם לו תהיה גאולה.