השכר: כניסה לארץ
בפרשת משפטים, מופיעים ציוויים ודינים רבים. לאחר שורה ארוכה של הלכות, מפרטת התורה את השכר שיקבל האדם אם "שמוע תשמע בקולו"1 ויקיים את דברי ה'. חלק מהשכר המובטח הוא הכניסה לארץ הקודש, וחיים טובים ושלווים בארץ.
בהקשר זה, מבטיח הקדוש-ברוך-הוא גם שהארץ תהיה גדולה ורחבה, ככתוב2: "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלישתים, וממדבר עד הנהר". מדובר בגבולות רחבים ביותר, והם כוללים, מלבד את ארץ כנען בה היו שבע אומות, גם את הארצות של אדום ומואב.
אדום ומואב שלנו?
ויש לתמוה:
בשירת הים, בפרשת בשלח, נאמר "אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד"3. ורש"י מפרש כי לפחד של אדום ומואב לא הייתה סיבה הגיונית, כי בני ישראל לא היו בדרך אליהם, אלא לארץ כנען. לכן מסיק רש"י כי אכן לא מדובר על פחד במובן הרגיל, אלא הכוונה ל"התאוננות" וקנאה.
ואולם, לפי גבולות הארץ המתוארים כאן, היו בני ישראל בדרכם גם אל ארץ מואב ואדום. אם כן, אין שום קושי לפרש את הפסוק בשירת הים כפשוטו, שמואב ואדום פחדו מפני בני ישראל. ומדוע רש"י יוצא מתוך הנחה ש"לא עליהם הולכים", ובא למסקנה שהפחד הוא "התאוננות"?
הבטחה בשלבים
אם נשים לב לסדר האירועים, נבחין שאין כאן שאלה. לפני יציאת מצרים, אומר ה' למשה4: "וגם הקימותי את בריתי אתם, לתת להם את ארץ כנען, את ארץ מגוריהם אשר גרו בה". מכאן שבתחילה הייתה ההבטחה רק לגבי ארץ כנען. ואכן בשלב זה, ביציאת מצרים ובעת אמירת שירת הים, לא הייתה לאדום ומואב שום סיבה לפחד.
מאוחר יותר, לאחר מתן תורה, הבטיח ה' לבני ישראל גבולות רחבים יותר, הכוללים את ארצות אדום ומואב.
למעשה, ארצות אלו לא נכבשו בעת הכניסה לארץ, וההבטחה הזו, המורחבת תתממש בגאולה השלימה.