אל מי כּוּוְנָה הבקשה למים?
לאחר תקופה בה נדדו במדבר, אזלו לבני ישראל המים שהיו ברשותם, ולא מצאו מקור מים חדש. לכן באו בני ישראל אל משה בתלונה ובתביעה לספק להם מים לרוות את צמאונם במדבר הצחיח.
את דרישתם ביטאו בני ישראל במילים "תנו לנו מים ונשתה"1.
מאחר והפנייה של בני ישראל נאמרה בלשון רבים, "תנו לנו מים", מסתבר שדבריהם הופנו אל מישהו נוסף, מלבד משה רבינו. ואולם התורה אינה מפרטת מיהו אותו אדם.
ה"פה" של משה רבינו
נראה לומר כי הכוונה לאהרן הכהן, אחיו של משה רבינו2. ודבריהם הופנו גם לאהרן, על אף שמשה רבינו הוא המנהיג, כי משה רבינו היה "כבד פה", וככזה הוא נזקק לאדם שיעביר את דבריו אל העם. זה היה תפקידו של אהרן, כפי שאמר ה' "הוא יהיה לך לפה"3. לכן, פנו בני ישראל אל שניהם יחד.
אך על ההסבר הזה ניתן להקשות:
אם הסיבה לפנייה בלשון רבים היא משום שהדברים מכוונים גם אל אהרן, מדוע בפסוק הבא פונים בני ישראל אל משה רבינו בלשון יחיד, ואומרים "למה זה העליתנו", מבלי להפנות את טענתם גם אל אהרן?
הביאור הוא שהאדם הנוסף, מלבד משה עצמו, אליו התכוונו בני ישראל להפנות את תלונתם על המחסור במים, אכן היה אהרן. ואולם הפנייה לאהרן לא הייתה משום שמשה הוא "כבד פה", אלא מסיבה אחרת, המיוחדת דווקא למקרה זה.
לא ראוי שמשה יכה
את המכות הראשונות על מצרים, נדרש אהרן לבצע. במכת דם ובמכת צפרדע, היה זה אהרן שהיכה על היאור בתחילת המכה4. זאת מאחר שמשה רבינו ניצל על ידי המים, כאשר הונח בתיבה על היאור, ולא ראוי שהוא יכה את המים שבהם ניצלו חייו.
לכן, גם במקרה זה בו הייתה בקשה למים, חששו בני ישראל שמשה רבינו לא יוכל לבצע כל דבר שיידרש לשם כך. יש לומר שבני ישראל חששו גם שמשה לא יוכל לעשות את מה שאכן נדרש בהמשך, להכות על הסלע, כדי להוציא ממנו את המים. לכן, מלכתחילה כללו בני ישראל גם את אהרן בפנייתם, ואמרו "תנו לנו מים" בלשון רבים.