למה לשנות את הסדר?
בפרשת השבוע, מזהיר הקדוש-ברוך-הוא מפני נביא שקר1. כאשר אדם בא וטוען שהוא נביא אלוקים, ובנוסף הוא מלהיב את שומעי לקחו באותות ומופתים על-טבעיים, אנשים נוטים להאמין לו וללכת אחריו.
וכאן באה אזהרה חמורה מפני 'נביא' שמורה למאזיניו להאמין באלוהים אחרים ולעבוד אלילים. התורה אומרת, כי גם אם האותות והמופתים שהוא מחולל מאד מרשימים, חלילה לשמוע בקולו וללכת אחריו.
ובסיום העניין נאמר: "אחרי ה' אלוקיכם תלכו.. ובו תדבקון". אומרים חכמי ישראל, שמשמעות הדברים היא מצוה לדבוק בדרכים הטובות של הקדוש-ברוך-הוא. כשם שהקדוש-ברוך-הוא גומל חסדים עם ברואיו, כך מצוה על כל יהודי לגמול חסד עם הסובבים אותו.
וכדברי רש"י בפירושו על הכתוב: "הִדָּבֵק בדרכיו – גמול חסדים, קבור מתים, בַּקֵר חולים, כמו שעשה הקדוש-ברוך-הוא".
ונשאלת השאלה: סדר הדברים הטבעי הוא, שביקור חולים קודם לקבורת מתים. אם כן, מדוע רש"י כותב את הדברים בסדר הפוך ואומר – 'קבור מתים, בקר חולים'?
בנוסף לכך, במקור הדברים2 נזכר בין חסדיו של הבורא, 'ניחום אבלים'. ומדוע בחר רש"י להשמיט את הפרט הזה?
מהקל אל הכבד
ההסבר הוא, שרש"י כותב רק את החסדים שהאדם עלול להימנע מעשייתם בעקבות טרחה יתירה או חששות אחרים.
לכן, כותב רש"י את קבורת המתים ואת ביקור החולים כשני חסדים, כי לגביהם יש חששות כאלו. קבורת מתים כרוכה בטרחה רבה ועבודה קשה. גם ביקור חולים כרוך בחששות של המבקר אולי הוא עצמו יידבק מהחולה.
וזו הסיבה שבגללה כתב רש"י את שני הדברים כשהוא מקדים את קבורת המת לביקור חולים – כדי להציג את הדברים מן הקל אל הכבד.. קבורת מתים היא טרחה וכרוכה בעבודה ובעמל, אך למרות הקושי הפיזי שבקיום מצוה זו, היא קלה יותר מאשר ביקור חולים שמהווה סכנה בריאותית למבקר. לכן כתב רש"י תחילה את קבורת המתים ורק לאחר-מכן את ביקור החולים.
חסד מובן מאליו
בעקבות גישה זו, החליט רש"י להשמיט מפירושו את נושא 'ניחום אבלים'. שכן, בחיוב לנחם אבלים אין כל חידוש. זו מצוה שקיומה לא כרוך במאמץ פיזי כלשהו, וגם אין בכך שום סכנה. לכן מובן מאליו שחובה לגמול חסד מסוג זה.
למעשה יש ללמוד מכאן עד כמה חשוב לעזור, לסייע ולגמול חסד עם הסביבה שלנו. גם במקרים שיש בכך טרחה יתירה או חששות כאלה ואחרים.