נס ללא תועלת?!
בפרשת השבוע מסופר, כי הליך חלוקת ארץ ישראל לשבטים, התנהל באמצעות הגרלה – איזו נחלה יקבל כל שבט.
חכמים מספרים שכאשר היו מוציאים את הפתק הזוכה בגורל, היה הפתק עצמו מכריז את שם השבט הכתוב עליו, ואת חבל הנחלה שזכה בה, ובלשונם1: "הגורל עצמו היה צווח ואומר: אני הגורל, עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני".
נשאלת השאלה: כלל הוא שאין הקדוש-ברוך-הוא עושה ניסים לחינם2. אם כן, לשם מה היה הנס העל-טבעי שהגורל עצמו צווח ואומר מה תהיה הנחלה של כל שבט?
תוצאות אמת ללא פקפוק
דיוק בלשון הכתוב, ישפוך אור על הנושא:
הציווי האלוקי שחלוקת הנחלות תתבצע על-ידי הגרלה, נאמר במילים3: "אך בגורל יחלק את הארץ". הפירוש הפשוט של מילים אלו הוא, שהחלוקה תהיה רק על-ידי הגורל לבדו, ללא כל אמצעי סיוע אחר.
ואכן, בהגרלה רגילה, ייתכן ספק האם הוא נעשה בצורה המיטבית והנכונה, או אולי חלה טעות כלשהי, כך שאין וודאות שתוצאות ההגרלה נכונות ואמיתיות. במקרים שכאלה, לא מסתמכים על הגורל לבדו, אלא מסתייעים באמצעים נוספים. וכמובן, חלוקה על-פי גורל ואמצעים נוספים, איננה עונה על ההגדרה 'אך בגורל'.
לשם כך התחולל הנס, שפתק ההגרלה עצמו הכריז על התוצאות. כדי שיהיה גלוי לעין כל, שהחלוקה היא אכן על-פי הגורל בלבד, ואיש לא יפקפק באמיתות התוצאות.
ועדיין נדרש ביאור:
לכאורה, עיקר הציווי היה לחלק את הארץ בין השבטים, והגורל הוא דבר טפל ביחס לעיקר. ושוב נשאלת השאלה, לשם מה נעשה נס גדול, בדבר שבכלל לא הכרחי לצורך המטרה שהיא החלוקה עצמה?
יישום מדויק ומושלם
ההסבר הוא, שאכן ההגרלה איננה חלק מהמטרה והתכלית שהיא חלוקת הארץ בפועל, אלא רק אמצעי שמסייע לקיום חלוקה הוגנת וראויה. ועם זאת, כיון שמדובר בציווי ה', אין להקל ראש גם באמצעי שאיננו המטרה העיקרית.
וכאשר לפנינו ציווי אלוקי, אסור לנו להמעיט בערכו משיקול כזה או אחר לפי הבנתנו. וגם אם מדובר במשהו צדדי ולא עיקר התכלית, עלינו ליישם את רצון ה' בצורה המדויקת והמושלמת ביותר.
אין לטעות – ולחשוב שצריך לשמור ולקיים רק מצוות שנראות לנו חשובות, בעוד שבמצוות אחרות אפשר לוותר על קיום מוקפד. באותה מידה יש לשלול מצב בו אדם יכבד את המצווה עצמה ויקיים אותה כראוי, אך יזלזל, חלילה, בהכנות למצווה ובדברים שהם 'הכשר מצוה'.
כאמור, הנס הגדול שהיה בגורל, מלמד שיש לקיים כל ציווי של הקדוש-ברוך-הוא, ללא יוצא מן הכלל, בצורה הנכונה והטובה ביותר.