דרשה
לשבת

גזירת גלות

לאחר ברית בין הבתרים, אותה כרת הקדוש-ברוך-הוא עם אברהם - נופלת על אברהם תרדמה, במהלכה מתגלה אליו הקדוש-ברוך-הוא ומספר לו אודות המאורעות שעתידים לבוא על זרעו, ועל הגלות שיהיה עליהם לעבור.

נשאלת השאלה: במה חטא אברהם שנגזרה על זרעו גלות כל-כך ארוכה וקשה? בנוסף, יש להבין: הקדוש-ברוך-הוא מבטיח לאברהם: "וגם את הגוי אשר יעבודו, דן אנֹכי"¹, את מי המילה "וגם" באה לרבות?

בהודעה על הגלות הצפויה לבני ישראל, הקדוש-ברוך-הוא אומר: "כי לא שלם עוון האמורי עד הֵנָּה"². ויש לתמוה: האם הסיבה לגלות של בני ישראל, היא משום שעדיין לא הגיע הזמן להעניש ולכלות את האמוריים? ובכלל, מדוע החשבון עם האמוריים קשור לבני ישראל?

בין יעקב ויוסף לאחי יוסף

גלות מצרים לא באה כעונש על חטא של אברהם אבינו, חלילה, אלא בשל סיבה אחרת; וכעת הקדוש-ברוך-הוא מספר לאברהם את העתיד לקרות לבניו, למרות שאברהם אינו אשם בכך.

הסיבה לגלות מצרים, היא בשל מכירת יוסף למצרים - 'מידה כנגד מידה'. האחים שמכרו את אחיהם לעבד במצרים, התגלגלו בשל כך למצרַים להשתעבד למִצְריים בעצמם.

גם יוסף עצמו שגה בכך שהתגאה על אחיו במעשיו ובחלומותיו. ואפילו יעקב טעה כאשר עשה ליוסף בלבד כתונת פסים, וגרם לריב ולקנאה בין בניו³.

אולם החטאים של יעקב ושל יוסף היו קלים יותר מחטאם של אחֵי יוסף. לכן, למרות שגם יעקב ויוסף נדרשו לרדת למצרים, הם זכו להיקבר בארץ ישראל. זאת, בשונה משאר השבטים, לגביהם לא נאמר בתורה שעצמותיהם הועלו ממצרים⁴.

מי ישלוט עד הגלות?

ההנחה שגלות מצרים באה לבני ישראל כעונש על מכירת יוסף, מבהירה את המשך דברי ה' כי לא רק הם יישאו את עוונם, אלא "גם את הגוי אשר יעבודו, דן אנֹכי". כלומר, אף המצרים יעמדו לדין וייענשו על חטאיהם. ולפי זה, המילה "גם" באה לרבות וללמד כי הקדוש-ברוך-הוא עתיד לבוא חשבון ולהיפרע עם כל עם ועם על חטאיו.

לסיום אומר הקדוש-ברוך-הוא: "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה". דברים אלו נועדו לשמש כמענה על שאלה שאברהם אבינו עשוי היה לשאול: מדוע שהארץ לא תהיה בידי זרעו עד השעבוד הצפוי במצרים? על כך עונה הקדוש-ברוך-הוא כי עדיין לא התמלאה סאתם של האמוריים השולטים כרגע בארץ, ולפי שעה אין שום סיבה לגרש אותם ולנשלם מחזקתם בארץ.

מכאן אנו למדים את צדקותו של הקדוש-ברוך-הוא הנוהג עם כל ברואיו במידת הדין, הצדק והיושר. גם כאשר בכוונתו להעניק מתנה לעם ישראל, בניו אהוביו, הוא לא גורע מאומה מעם אחר, אם אותו עָם לא חטא וסטה מדרך הטוב והישר.

1. בראשית, פרק ט"ו, פסוק י"ד. ↩

2. בראשית, פרק ט"ו, פסוק ט"ז. ↩

3. ראה תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י', עמוד ב': "ואמר רבא בר מחסיא, אמר רב חמא בר גוריא, אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת [= צמר נקי] שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים". ↩

4. ישנן מסורות המזהות קברים של השבטים (אֶחיו של יוסף) בארץ ישראל, אך פירוש זה הוא לפי פשט הפסוקים. ↩