הגבירה והשפחה
כאשר שרה אימנו רואה שאינה מצליחה ללדת, היא פונה אל אברהם בעלה ואומרת לו1: "הנה נא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת, בֹּא נא אל שפחתי, אולי אִבָּנֶה ממנה". אברהם מקשיב לעצתה ונושא את הגר שפחת שרה לאישה.
בהמשך מספרת התורה על היחסים המתוחים שבין שרה לבין הגר שפחתה. בעקבות מתחים אלו ויחסה של הגר כלפי שרה, פונה שרה אל אברהם בתלונה, כלשון פסוקנו: "ותאמר שרי אל אברם, חמסי עליך, אנֹכי נתתי שפחתי בחיקך, ותרא כי הרתה, ואקל בעיניה, ישפוט ה' ביני וביניך".
מעשיה של שרה אינם מובנים. תחילה יש לשאול, כיצד חשבה שרה שנישואי הגר לאברהם יסייעו לבניית זרע גם ממנה?
ולבסוף, קשה להבין, איזו טענה יש לשרה כלפי אברהם, אחרי שהיא זו שנתנה לו את הגר לאישה, כשהמשמעות המיידית היא שדרוגה של הגר ממעמד של שפחה לזה של אישה-רַעֲיָה?
שותפות בבנייה
עשר שנים חלפו מאז שהבטיח ה' לאברהם "ואעשך לגוי גדול"2. שרה יודעת שזרעו של בעלה עתיד להיות רב ככוכבי השמים וכעפר הארץ. והיא תוהה, אם כן, מדוע עדיין לא נולדו להם ילדים?
התמיהה הזו גורמת לשרה לתלות את האשמה בעצמה. מאחר שהזרע לא הובטח לה אלא לאברהם, מסתבר שהבעיה אצלה. לכן היא מפצירה באברהם שייקח את הגר שפחתה לאישה.
אולם, גם בשלב זה, כאשר שרה חושבת שזרעו של אברהם כנראה כבר לא יבוא ממנה, היא מקווה שבכל זאת יהיה לה חלק בבניינו של העם הנבחר. וזאת, כאשר בניה של שפחתה יתחנכו על ברכיה. ולכך מתכוונת שרה כשהיא אומרת "אולי אבנה ממנה".
שפחה, אישה ושוב שפחה
לאברהם קשה לקחת אישה נוספת על אשתו, במיוחד שהיא שפחתה. לכן שרה משחררת את הגר ונותנת אותה לאברהם לאישה לכל דבר ועניין, כנאמר: "ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה… ותתן אותה לאברם אישהּ לו לאישה"3.
הגר מתעברת מיד, וממרום מעמדה החדש כאשתו של אברהם, היא מרשה לעצמה לזלזל בגבירתה לשעבר. עכשיו שרה פונה לאברהם בתלונה: "חמסי עליך" - כל החמס והרעה שבאו עליי בגלל הגר, הרי הם בידיך. כלומר, מאחר שהגר כבר איננה שפחתה יותר, אלא אשתו של אברהם, מוטל על אברהם בתור בעלה, למחות בה ולדון אותה על כך שהיא מזלזלת בשרה. ושרה ממשיכה: "ישפוט ה' ביני וביניך" - שהרי בעוד שאני היטבתי איתך ונתתי לך את שפחתי, אתה מונע ממני את כבודי ומאפשר להגר לזלזל בי.
אברהם מקבל את דבריה של שרה, ומוסר לה את הגר לשפחה בחזרה, כפי שהיה בתחילה - "הנה שפחתך בידֵך, עשי לה הטוב בעיניִך"4.