ציווי מיותר?!
לאחר המבול, פונה הקדוש-ברוך-הוא לנח, ומְצַוֶה אותו ואת בניו להתרבות בעולם ולהמשיך את קיומו, באומרו להם – "פרו ורבו ומילאו את הארץ".
במבט ראשון, לא ברור מדוע הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶה את נח ואת בניו על מצוות 'פרו ורבו' כעת, הרי ציווי זה כבר נאמר בעבר לאדם הראשון1, ונח בוודאי היה מודע לו? יתר על-כן, נח כבר קיים את הציווי והוליד שלושה בנים, כך שהציווי נראה כמיותר לגביו!
ארץ מלאה
ההסבר טמון במטרה של מצוות פריה ורביה, כפי שהיא מופיעה בפסוק שנאמר לנח ובניו – "פרו ורבו ומילאו את הארץ". כלומר, לא ניתן לקיים את הציווי בהולדת מספר מצומצם של צאצאים, אלא תכליתה של המצוה היא למלא את העולם ולהפכו למתוקן יותר.
מטרה זו מודגשת בלשונו של הרמב"ם שכותב על מצוה זו2: "אף-על-פי שקיים אדם מצוות פריה ורביה, הרי הוא מְצוּוֶה מדברי סופרים שלא יִבָטֵל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כוח, שכל המוסיף נפש אחת מישראל כאילו בנה עולם".
כלומר, גם מי שכבר זכה לצאצאים, נדרש להרבות להוליד ילדים נוספים, ככל שיש לו כוח ויכולת, כי מאחר שהמטרה היא בניית העולם ותיקונו, קיומה המלא של המצוה הוא בריבוי צאצאים.
לכן, למרות שהקדוש-ברוך-הוא כבר ציווה על אדם הראשון לפרות ולרבות, הציווי חוזר ונשנה לנח ובניו, כי על אדם הראשון לא הוטל החיוב להרבות בילדים כדי למלא ולתקן את העולם. רק עתה, לאחר המבול, הקדוש-ברוך-הוא מרחיב את הציווי המקורי, ואומר לנח כי למרות שיש לו כבר שלושה ילדים, עליו להוסיף ולפרות ולרבות עוד, כדי למלא את העולם בבני אדם ולהביא לתיקונו של העולם.
לא נחים
ויש כאן 'מוסר השכל' רחב ויסודי בעבודת ה':
יהודי שעסק בלימוד התורה או בהשפעה על הזולת בצעירותו, עלול לטעות ולחשוב שכבר עשה את המוטל עליו, וכעת הוא יכול לנוח ולהסתפק בהישגי העבר.
אך הציווי לנח לעסוק בפריה ורביה גם לאחר המבול, מלמד כי חובה להתמיד ולעסוק בקיום מצוות ה' בכל מצב ובכל גיל. התורה קובעת כאן יסוד חשוב ביותר. כשם שבמצוות "פרו ורבו" מוטל על היהודי להרבות צאצאים ככל שניתן – על-מנת לבנות ולתקן את העולם – אף אם הוליד בנים ובנות בעבר, כך מוטל על היהודי להמשיך ולהרבות בעיסוק בתורה ובמצוות, ובכך להשפיע על הזולת ולתקן את העולם, גם אם בעבר כבר פעל ועשה רבות.
וכאשר כל אחד ואחת יוסיפו בבניית העולם ותיקונו המושלם בגשמיות (הולדת ילדים) וברוחניות (השפעה על הזולת), תושלם המלאכה הגדולה ונזכה במהרה לגאולה השלימה.