עונשים שונים לחלוטין
תושבי הערים סדום ועמורה, חטאו חטאים כבדים שמחמתם החליט הקדוש-ברוך-הוא להפוך את הערים הללו כדי שכל יושביהם ייספו.
לאמיתו של דבר, לא רק אנשי סדום ועמורה הכעיסו את הקדוש-ברוך-הוא במעשיהם. מדובר בחטאים של תושבי ארבע ערים גדולות1 – סדום, עמורה, אדמה וצבויים2 – שכולם התנהלו בצורה מושחתת, ועל כולם נגזרה כליה.
עם זאת, לגבי סדום ועמורה נאמר במפורש "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גָפרית ואש, מאת ה' מן השמים". כלומר, שתי הערים הללו עלו באש. ואילו לגבי שתי הערים האחרות, אדמה וצבויים, נאמר רק "ויהפוך את הערים האל ואת כל הכיכר, ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה"3. כאן לא עשה הקדוש-ברוך-הוא שימוש באש, והתושבים לא נשרפו אלא הפך את הערים וכך התושבים נספו.
ונשאלת השאלה: ממה נובע ההבדל הקיצוני בין העונש של אנשי סדום ועמורה לעונש של תושבי אדמה וצבויים?
השמות של ארבעת הרשעים
ההסבר טמון בשמות המלכים ששלטו בערים הללו:
בפרשת "לך-לך", התורה מפרטת את שמותיהם של ארבעת מלכי הערים, "ברע מלך סדום, ואת ברשע מלך עמורה, ושנאב מלך אדמה, ושמאבר מלך צבויים".
ורש"י מפרש את המשמעות של כל אחד מהשמות:
'ברע מלך סדום' – רע לשמים ורע לבריות; 'ברשע מלך עמורה' – שנהיה גדול על ידי מעשיו הרשעים; 'שנאב מלך אדמה' – ששונא את אביו שבשמים; 'שמאבר מלך צבויים' – ששם אבר [כנף] לעוף ולמרוד בקדוש-ברוך-הוא.
אם נשים לב לחטאיהם, נעמוד על חילוק מהותי בין השניים הראשונים לשניים האחרונים. בעוד ששמות של השניים הראשונים מורים על רוע הן כלפי הקדוש-ברוך-הוא והן כלפי הבריות, הרי שמות השניים האחרונים מורים רק על רוע ומעשים שליליים במיוחד, כנגד אבינו שבשמים.
החשיבות של 'בין אדם לחברו'
זו הסיבה לחילוק המהותי בעונשי הערים:
תושבי הערים אדמה וצבויים שחטאו רק לפני הקדוש-ברוך-הוא, קיבלו את עונשם בצורה עדינה יותר – עריהם נהפכו על פניהם, ונותרה אפשרות לבאים אחריהם לבנות את ההריסות ולשקם את הערים.
לעומתן, אנשי סדום ועמורה שחטאו הן לשמים והן לבריות, קיבלו את עונשם בצורה חמורה יותר – שריפת הערים באש גרמה שהאדמה תיכרך, וגם בעתיד לא תהיה אפשרות לבנות ערים ומגדלים על האדמה הרעועה שנותרה.
הדברים מלמדים עד כמה חמורים בעיני הקדוש-ברוך-הוא חטאים שבין אדם לחברו, ועד כמה חשובה הזהירות וההשתדלות לנהוג כראוי בתחומים אלה.

