על איזו גלות מדובר?
חלק גדול מפרשתנו, מוקדש לקללות שיבואו על מי שלא יקיים את מצוות ה'. דברים דומים נאמרו וכבר ראינו בפרשת 'בחוקותי' בספר 'ויקרא'.
מהי הסיבה להכפלת הדברים?
לדעת הרמב"ן1, הקללות בפרשת 'בחוקותי' מדברות על חורבן בית המקדש הראשון, ואילו הקללות שבפרשתנו, פרשת כי-תבוא, מתארות את גלות בני ישראל אחרי חורבן בית המקדש השני.
ואולם, בשיטת הרמב"ן ישנם קשיים. ראשית, את ספר 'דברים' אמר משה מעצמו, ורק לאחר מכן הסכים הקדוש-ברוך-הוא לדעתו. האם ייתכן שמשה ייעד לישראל שכר ועונש שהקדוש-ברוך-הוא לא ייעד להם?! קושי נוסף הוא, איך ייתכן להפריד בין שתי הגלויות? האם אפשר לקרוא לשִיבת ציון בימי כורש - גאולה, ולהגדיר את גלות רומי כגלות בפני עצמה?2 הרי בימי בית המקדש השני, שבוּ רק מתי-מעט לארץ ישראל וחָיִינוּ תחת שעבוד זר. בנוסף לכך, בבית המקדש השני גם לא היו הניסים שהיו בבית המקדש הראשון.
גם גלות וגם רפיון
גם פשט הפסוקים קשה לפי הרמב"ן, שכן מהפסוקים עולה בפירוש שהקללות בפרשתנו מתייחסות גם לחורבן הבית הראשון והגלות שלאחריו.
אחת הקללות מתארת את הרפיון ואת הפחד בקרב הלוחמים - "יִתֶּנְךָ ה', נִגָּף לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ, בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו"3. אי אפשר לייחס את הדברים הללו לימי הבית השני, שהרי ידוע כי הלוחמים בירושלים היו אמיצים ועזי נפש, והיה צורך בשלוש שנות מצור של האימפריה הרומית כדי להכניעם.
גם הקללה "וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת"4 מתייחסת לחלק מהגולים שגלו בחורבן הבית הראשון למצרים, ואינה מתאימה לחורבן הבית השני.
חזרה קצרה והרחבה
לכן יש לפרש, שגם הקללות שבפרשת 'בחוקותי' וגם אלה שבפרשתנו, נאמרו הן על חורבן הבית הראשון והן על חורבן הבית השני. אלא שבפרשת 'בחוקותי' ישנה אריכות רבה יותר בנוגע לחורבן הבית הראשון והגלות שלאחריו, ואילו חורבן הבית השני מוזכר רק ברמז. ואילו כאן, בפרשת כי-תבוא, יש חזרה קצרה על האמור בפרשת 'בחוקותי' לגבי חורבן בית ראשון והגלות שלאחריו, והרחבה במה שהתורה קיצרה בפרשת 'בחוקותי'.
עד פסוק מ"ח, פרשתנו מדברת על חורבן הבית הראשון, ומפסוק מ"ט והלאה מתוארת עליית רומי, וחורבן הבית השני - "יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ… גּוֹי עַז פָּנִים, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן, וְנַעַר לֹא יָחֹן"5.
נמצא, כי כשם שבכל המצוות בהן קיצרה התורה בחומשים הקודמים, שב משה ופירט זאת בספר 'דברים' ביתר הרחבה, כך גם בעניין הקללות, שב משה ומבאר בפרשתנו את מה שלא נתבאר כל צורכו בפרשת 'בחוקותי'.