שלושה סוגים
בפרשתנו מפרטת התורה את תהליך שחיטת ושריפת הפרה האדומה1, ואת השימוש באפר הפרה כדי לטהר את מי שנטמא בטומאת מת.
פרטי המצווה באים לאחר הפתיחה בפסוק: "זאת חוקת התורה.. ויקחו אליך פרה אדומה תמימה".
חלק ממצוות התורה מוגדרות כ'משפטים', חלק כ'עדות' וחלק כ'חוקים'. 'משפטים' אלו הן המצוות המובנות ומתקבלות גם בהיגיון האנושי, כמו למשל כיבוד אב ואם או איסור גניבה וגזילה.
לעומתן, המצוות שמוגדרות כ'עדות', אלו הם ציוויים שביסודם נעלים מההיגיון האנושי, אך לאחר שנאמרו, יש להם הסברים וטעמים שמתקבלים היטב בשכל. כמו למשל מצוות השבת והחגים.
ויש סוג שלישי – 'חוקים'. אלה הן המצוות העל-שכליות כמו איסורי בשר בחלב, שעטנז וכל דיני טומאה וטהרה, ובראשם מצוות פרה אדומה. אלו הן מצוות שקיומן נובע רק מהתבטלות לרצון הבורא, ללא כל מעורבות של השכל וההיגיון האנושי.
נשאלת השאלה: מאחר ויש מצוות רבות שנכללות בהגדרה זו של 'חוקים' – מפני מה כותבת התורה ומכתירה את מצוות פרה אדומה בתואר "זאת חוקת התורה" – היה מתאים יותר הלשון "זאת חוקת הפרה"?
ההבדל בין פרה אדומה לשאר המצוות
במצוות התורה, אנו מוצאים דבר פלא:
בכל מצוה ומצוה שהיהודי מקיים, הוא חובר ומתאחד עם הרצון האלוקי של בורא העולם – המְצַוֶה. בנוגע לאחדות מוחלטת זו שנפעלת על-ידי קיום המִצְוָה, לא קיים שום הבדל בין מצוה גדולה וחשובה לבין מצוה קטנה וקלה.
בהתאם לכך, אין הבדל בין מצוה שמקורה הוא מדברי סופרים וגזירות חכמים, או קיום מצוה שמקורה שריר וברור בחוקי התורה המפורשים – בשתי המצוות מתאחד היהודי ומתחבר לבורא העולם באופן שווה.
אכן, במתן השכר, ייתכן הבדל שיותאם לפי כל מצוה ומצוה, אך מבחינת החיבור לבורא העולם – לא קיים כל הבדל.
מימוש החזון האלוקי
נקודה זו בולטת ביותר במצוות טומאה וטהרה:
אדם שנוגע במת, נהפך באותו הרגע לטמא מוחלט. באופן מפתיע, גם אדם שעבר תחת קורת גג אחד שמאהילה על מת – נטמא גם-כן באופן מוחלט, למרות שלא נגע במת.
עובדה זו מעלה את ההבנה הברורה בחוקי הטומאה והטהרה, בהם אין כל הבדל אם הקרבה למת הייתה ממשית על-ידי נגיעה, לבין אם הקרבה הייתה על-ידי מעבר תחת קורת גג אחת עם המת – בשני המקרים נהפך האדם להיות טמא מוחלט – ללא כל הבדל2.
זו הסיבה שהתורה קוראת למצוות פרה אדומה "זאת חוקת התורה" – כי דווקא במצווה זו – שמטרתה לטהר את היהודי – בא לידי ביטוי עניין עיקרי מאוד בכל התורה כולה – שבכל מעשה ולו הקטן ביותר, מתחברים לקב"ה וממשים את החזון האלוקי בדיוק כמו במעשה גדול.